העולם כבר לא פשוט

מתגעגע לימים שהיו אומרים לי בוקר טוב כל בוקר.

תמיד יש הבדל בתקשורת עם אנשים בסופש לשאר השבוע.

כאילו שבסופש יש זמן להכל וביום יום הכל מירוץ ושוכחים מהדברים הקטנים.

גם בהיכרויות ראשונות ישר מרגישים. כמה מקום שיחה מקבלת בבדידות של הסופש לבין כמה כבר לא אכפת ביום חול.

מסובבים במטבח מכינים ארוחת בוקר

את מסתובבת לך סהרורית ובלבוש מינמלי

אני את זיקפת הבוקר עוד לא ממשתי

שאת מניחה את הצלחות מלאות כל טוב על השולחן

אני משאיר אותך מכופפת

ומסיים שאת נוטפת.

בוקר טוב של שבת

נתקלתי בפוסט של אישה שמוצאת חן בעיניי, היא עלולה לגלות שזו היא אבל לבנתיים אשאיר את זה לעצמי.

בפוסט יש תבונות תעשה ואל תעשה בהתחלה של הכלוב ובניית הפרופיל

ואני באמת תוהה, האם בגלל זה לא קורים לי דברים ?

א. לא לשלוח מחמאות כנות לכל מיני גברים (בעיקר על הפוסטים המעניינים שלהם ) אם את לא מתכוונת להזדיין איתם.

רגע רגע רגע.. אז אני בעצם אדם שנון ומדהים ופשוט אף אחת לא רוצה להזדיין איתי אז אף אחת לא מחמיאה לי וממתי שליטה קשורה לזיון

יש פה המון המון חוסר ודאות, מה התקשורת עברה מן העולם ? הכל זה זיונים? הכל עובר מהאוזן לזין, אין שום תקשורת עם המוח??

  המנעי  משימוש וורבלי יתר על המידה.

 כי אז תואשמי שאת זונה של הלשון .

לאחר מכן  תקבלי איבחון אישיותי מגבר ששונא אתגרים- קלישאה. יש מליון כמוך באתר.

מיליון? ספרתי 5 ואחד אני די בטוח שהוא גבר. ממתי בלוג ואתר שמבוסס על טקסט צריך להיות כל כך אלים בתגובות שלו.

לאן הגענו?

ג. אם את חכמה (ולא רק בעיני עצמך), שנונה וסרקסטית ובעלת הישגים קרייריסטים/ אינטלקטואלים מחוץ לכלוב , היזהרי מלציין זאת בפרופיל. יש כאן גברים שרוצים אותך סמרטוט עד הסוף. ולא רק לניגוב הריצפה אחרי משגל. 

עכשיו אני מבין את הכל. אני מחפש נפש תאומה, עם שכל בין האוזניים וכל הזמן הזה אחי הגברים (ביולוגית) מנסה ליצור את הדבר ההפוך. 

זה מסביר מדוע כל כך קשה למצוא כאן נפש סרקסטית, נבונה, חכמה וגם שנונה.. כי כולן באות שנונות ומתחלפות על ידי הגברים .

איזה טיפש אני.. חשבתי ש"עם המתחלפים" רק מתמוגג והופך אחר.. אבל בפועל.. המספרים רק הולכים וגדלים.

ג. להשבעת רצון הכלל לקי בשסעת נפשית. היי קצת מהכל והיי כלום.

אחרי הכל , הכוס שלך לא עשוי מזהב, מקסימום עופרת יצוקה.

זונה של מילים, כבר אמרנו?

אני מקווה שהוא לא עשוי מעופרת, זה נורא מקשה על הטלת נוזלים.

אתן באמת כל הזמן משתנות עבור אחרים.

אף אחת לא נשארת עצמה. עם אולי שיפורים קטנים.

מה הטעם לקחת משהו ולשנות אותו למשהו אחר.. ניסיתי פעם אחת. זה מתיש.

לא תיארתי לעצמי שפועל החיבוב על התגובות שלי בבלוגים של אחרים ואחרות תזיז לי

אבל אני לומד שטעיתי וזה דווקא מחייך אותי. 

אולי זה התשומת לב.. אולי זה פשוט כי אי אפשר שלא לחבב אותי.

אולי צמא לתשומת לב.

מי יודע..

אני תמיד משתדל לא לשים לב אם גם אחרים קיבלו חיבוב.. כי אז הדשא של השכן ירוק יותר

הכי אני אוהב דיאלוגים מדוייקים בתגובות של בלוג.

שמה, מתרחש הקסם.

אני רוצה פה אישה יפה מיוחמת ורטובה שרק תשב לי על השקש ותשפשפף עצמה על הניילון

או ש..

לישון באלכסון, לדמיין שהאבן שתקועה לי בגב זה יהלום ואני שומר עליו.

לנחור, להפליץ ולדמיין איזה מפלצות אורבות באפלה .

ו..

איך שכחתי.. לדון בכל הסיבות למה אין שום סיבה לקום להשתין שאין כוח ושהצורך המטופש הזה יעלם מעצמו

ו..

לקום מהשקש במהירות, באמצע הלילה,  לדחוף רגליים לנעליים לא בזהירות

לרוץ שלוש צעדים ולהשתין בקשת על לילה מ-פוצץ כוכבים.

כוסאמק נעלתי נעליים של מישהי אחרת

הצפון הרחוק

לא כזה רחוק שחושבים על כך.

מדינה קטנה , מכונית קטנה, חוויות גדולות.

כל כך הייתי צריך את הסופש הזה. דברים התחילו להסתדר במקומם.

חוץ מהחום כמובן. מצד שני לומדים להעריך כמה הטבע נותן פתרונות.

בריכות, מים ועוד מים ונפש מהורהרת אחת.

התגעגעתי לזייף בקולי קולות, 

לפתוח את כל החלונות

להזיע בשקט על המושב

ולא להיות קשוב לאף אחת (זה בשבילך החרוז)

אפשר שוב?

בתחילת שבוע של כלום

ששום דבר לא הולך

לפחות יש דבר אחד לסמוך עליו

מלון.. עסיסי.. טעים ותמיד נוכח. 

מתגעגע  שיכתבו עלי בבלוג

אולי גם אזהה

את התווים היחודיים שמי שחווה את אותה חויה. 

למה נשים חייבות שהכל יהיה מסובך?

למה הדברים לא יכולים להיות פשוטים,

פשוטים כמשמעותו.

לפעמים אני תוהה עם כל השיטה של נבוט בראש לא הייתה חיובית (לעזעזל זכויות האישה בעניין)

בננה צהובה

לא בהכרח בשלה עדיין לאכילה