|
|
|
אני מרגיש מרוקן.
בודד
שאין לי שום אדם ושום שיחה איטלגנטית באופק
שכל מה שאני מסוגל להפיק מתוכי מהול מהמון ציניות וסקס.
האם למסעות החדשים שלי יש תכלית?
האם אני בשל למשחקים ותו לאו?
אולי הגיע הזמן למצוא בת לוויה , בשבילי.
ולא להיות בן לוויה עבור אחרות.
הפזיזות יכולה להביא אותך בול בזמן
אבל
גם למחוק את כל מה שהרווחת על כך
תודה על ריחוף שכזה.
אתה מרגיש ממש מרוצה מעצמך.
הרגע הזה
שאני בכלל לא מקשיב
ולפתע רעש של חפץ נגרר
נדרך
אין לכך יותר ממשמעות אחת?
צולל
לעולם טוב יותר
זה מרגיש כאילו קפצתי מהגוף שלי למקום אחר
ואני לא רוצה לחזור
חופשה בארץ לא אורי
אבל כל הסביבה זועקת שייכות
ואני
מרחף
בעיניים כחולות
מחייכות
סקרניות
והכל חם ומתוקק.
לשבת ולראות את היום הופך ללילה
לא משנה כמה אחכה
לא משנה כמה אבהה
תמיד אפספס את רגע השינוי.
שהשמיים הופכים מכחול לשחור.
אולי אני נהנה לא למצוא
ורק לחפש...
עוד כמה ימים
מסתיים החודש הזה.
אוי
כמה
שאני
רוצה
שיסתיים
ואיזה מתוק זה יהיה
שהראשון לחודש יש את סדום.
עונג
שאין לו מילה מתאימה.
כולנו
מכורים של מגע
כאב הוא המגע החד ביותר
שמזריק לנו במהירות את התחושות שאנו מכורים אליהם.
לעיתים
חיבוק
חזק יותר מכל כאב
והרצון שלנו לסיים אותו לפני הסיפוק
הוא הסאדו
והמאזו
שלנו
אני מסתכל עלייך
ואנני רואה יותר את האישה שהיית
רואה צל ואנונימיות
רואה פחד
פעם היית אהובה שלי
שנים רבות שלי ורק שלי
צעצוע ובת זוג.
תלמידה של החיים
יצאת לדרך חדשה
ואת אבודה,
בקלות יכולתי לאסוף אותך
להחזיר לך את הביטחון ואת שמחת החיים
אבל באיזה מחיר אישי?
לעשות לעצמי לא טוב על מנת שלך יהיה טוב.
להעלים את שמחת החיים שלי ולהאבק באופל שלך.
בחוסר היגיון שלך לטרוף את החיים.
יפה אחת.
לא.
דרכנו נפרדו .
לדרכים שונות
טובות
כל אחד ואחת ימצא את האושר שלו מחדש.
להתראות אהובה,
שלום אקסית.
תם ונשלם.
יש ימים בלתי נגמרים של מחשבות
על ספה אדומה וסלסולי עשן באוויר
נוגע בהרבה
לא מעמיק
מרפרף על הגבולות
מי אני?
