העולם כבר לא פשוט

לפעמים השולחן כל כך מבולגן

שפשוט צריך לזרוק הכל

ופתאום

הכל נראה הרבה יותר טוב.

תזרוק ותשליך את כל מה שתוקע אותך במקום.

(אבל למחזר את מה שאפשר)

אתן כמו נרות

חלקכן  לבנות, שחורות, אדומות, ירוקות כחולות

חלקכן  קצרות, עבות, ארוכות, קצרות עקלקלות

חלקכן לא אדליק ואביט בערגה.

חלקכן תבערו עד תום.

חלקכן תדלקו ללא רוח.

חלקכן אדליק ותכבו את עצמם.

 חלקכן אדליק והניצוץ לא יתפוס.

נרות

קשרים

אנשים

נשים

קשרים

במקומות אחרים בעולם.

מאסטר הוא אדם בעל יכולת על, בתחום מסוים.

אני מאמין שיש ללמוד מאנשים את שהם עצמם, התמחו בהם שנים רבות. עד שניתן להיקרא מאסטר בתחומם.

לשמחתי , יצא לי להכיר מאסטרים בתחומים רבים.

ובסופש האחרון זכיתי לשיעור מאלף .

עכשיו נשאר לי רק להתאמן.

תודה מאסטר.

ממש

אוהב

מלון!

היום קניתי שניים!!

אנחנו לא חברים

אנחנו לא אוהבים

את לא שלי

אני לא שלך

את פשוט אדם מופלא שאני מספר לו דברים.

פשוט

אוהב

מלון!!!!!

יש משהו בחומה של האש

שמשתיק אותי.

לצפות בה בוערת

מלחשת את דרכה בין העצים.

פורצת גבולות של מקום וזמן

אדומה, צהובה לעיתים בין לבין.

חומה של אישה מלבה בי דברים

גם בה אני נהנה לצפות פורצת מבין הקפלים.

לעיתים מרוסנת

לעיתים לא נשלטת.

תמיד אש

בכל צורותיה הנפלאות.

חום

פראות

מתפזרת לכל כיוון.

להיות אדון לאש הזו.

זו זכות.

איזה כיף זה לשבור דבר יפה.

לילה של חלומות הזויים

ושוב יקיצה ב6:58.

אני מדרדר לחשיבת לייקים

כאילו שאם יאהבו אותה יותר

החוויה תתעמם ותהפוך לסיפור ולא למשהו אחר.

אתמול באמצע הסופר

קיבלתי את האיום הכלובי הראשון שלי

אין כמו קנאות כדי לגרום לי לצחוק מלוא הגרון

במקום הכי ונילי שיש.

למרות שזה מאד מחמיא, שאני יכול להיות איום קיומי

באמצעות

מילים.

הבית הולך ומקבל צורה

עכשיו יש גם ספה אדומה

היא לא אוסף של מקלות ואבנים

פשוט ספה ללא כתמים.

"השמש עולה", את אומרת לי,

ובאמת השמיים נעשים בהירים יותר.

בפיהוק השלישי אני אומר לך שחוזרים, כי מסיבה בפנים כבר אין. רק זיכרון.

את העצירה הבאה אני עושה שהיום כבר נמצא בכל מקום

והשמים צובעים את האדמה בבהירות שלהם.

0600

"אמרתי לעצמי, שאיהיה ג'טלמן ואשן על הספה"

"אם כבר", השבת, "אני אשן על הספה ואתה על המיטה"

"הרעיון , שמישהי תישן לידי במיטה. הוא ..." מוריד את המבט ומסמיק.

"כן?"

"הוא סוג של קסם , עבורי".

"אתה יודע שלא יקרה כלום"

מביט בה בכעס "יודע, דיברתי על הרעיון, אני לא צריך יותר מזה"

"אז יאללה, נלך לישון"

0700

לישון , בשעה שאני פוקח את העיניים בלי שעון מעורר בכל יום של חול.

בימי חול, המיטה לא מכילה עוד אדם. לפחות לא ממשי.

0715

חושב לעצמי

תמיד אני מנהל את השיחות איתך, השיחות הרחוקות שגובות את המחיר האוטלמטיבי שאני יכול לשלם עבורם , מהמיטה.

ועכשיו אני מנהל את השיחה הזו ואת מולי. בלי האוזנייה.

אני עדיין ג'טלמן  ומציע לך את השמיכה החדשה. ואני אשן עם הפוך.

"תביא את היד שלך, לא זאתי, השניה."

...

"אפשר עוד פעם"

החיוך שלך, חצי מרוצה חצי זוממת.

"אתה לא מזיז כלום, אחרת זה יגמר"

"הבנת?" (חפץ דומם)

"כן..." נקרע מסקרנות, מהתלהבות ולא יכול לחשוב בקו לינארי ישר.

מה היא הולכת לעשות??

האצבע שלי נכנסת לתוכה, המבט שלי לא מש מעיניה.

נכנסת ויוצאת

לא משריריי שלי.

נכנסת ויוצאת שוב

בפעם השלישית היד שלי נדחפת עמוק לתוך הפה שלי.

מביטה בי יונק את המיץ המתוק שלה.

"אפשר עוד" אני שומע את עצמי אומר בקול רם.

לא מצליח לפרש מה קורה בין העיניים שלך.

לוקחת את היד שלי , האצבע שוב חולפת על פני השפתיים.. טובלת בים המתוק הזה.

הפעם את לוקחת את הזמן... משתמשת בי כדי לענג את עצמך.

המבטים שלנו לא נפרדים

הנשימה שלי מעמיקה

מתרדדת

נשימות קצרות וקולניות

היד שלי מאובנת

מפחד לבגוד באמון השביר שנוצר.

המבט שלך מפלח אותי

מקבע אותי

אני מתקשה להביט בך , נרגש.

זו לא חרמנות

זה לא יצר

זה הרצון לרצות אותך

לצפות בך

מתענגת

מהחפץ שהנני כאן.

האצבע שלי עוברת על הדגדגן הקשה.

וחודרת שוב, עכשיו הפה שלך מפעיל אותי

"עמוק יותר"

מבצע.

"שוב"

מבצע.

"שוב"

מבצע,

בלי אוויר בכלל. סמוק כולי ונאבק לא לקחת שליטה .

לעצור הכל ולהיות לך לכלי תענוגות.

(אין לכם מושג איזה קונפליקט מטורף זה להיות ככה )

"תרד לי"

"מה?"

"אני רוצה שתרד לי"

סוף