העולם כבר לא פשוט

לחלק תפוח לארבעה רבעים.

לאכול אחד אחד עד שנגמר.

מה נגמר?!

יין ב1930 בערב, בלי ארוחה.

הגזמתי?

כוס שניה ב1945.

עכשיו אני יודע שאני בדרך הנכונה.

האם יכול להיות שכל החיים שלנו הם ארגזים ארגזים שאנחנו מזיזים 

מצד לצד על פני החיים שלנו?

כל מה שצריך בחיים זו שיחה טובה.

כזו שחופרת במקומות הנכונים ומשחררת את כל השדים הרעים שאספת בדרך.

ממש כמו מעדר וקילשון באדמה לס יבשה. 

רק אחרי זה אפשר לראות עם אפשר לנטוע בעצמך זרעים של התחלות חדשות.

לכל הרופאים והרופאות, האחים והאחיות, הסנטרים וסנטריות ,המנקים והמנקות ,פקידות הקבלה וסתם אנשים בחלוקים לבנים וירוקים.

רוצה להגיד לכם המון תודה

על עבודת הקודש שאתם עושים

על הסבלנות והאדיבות שבמצבים לא קלים.

על היכולת הנדירה לשים לב לדברים הקטנים, כמו למשל אימא אובדת עם פעוטה בת 8 חודשים שמחפשת משהו שנכנסת איתה לחדר מיון כללי. על ליווי צמוד וגם על קידום בתור. כי אין מה לעשות ילדים קטנים וזקנים הכי חשוב שלא יחכו.

תודה לך מערכת הבריאות, שעל אף כל הקשיים עושה עבודה נפלאה.

איך אתחיל לתאר את החוויה

שאתחיל מהמסע הארוך אלייך. ממעמקי הכיסא וחצי דרך למיטה להחלטה לעשות אותך שמחה ויהיה מה.

מתקלח ובא. 

בלי תתכונני, בלי תחליטי מה עושים, בלי תתלבשי.

אני בא, וגם אם תחליטי , בכוח עליון, שאני לא רצוי ושאחזור על עקביי. אני בא.

דרך, דלק,ממלא,ואי זה רחוק, מקום מדהים, מפחיד פה. כוסאימא של הטלפון הזה.

אני פה.

אני רואה אותך.

זו אני, עם השקית שוקו בפה והחיוך המקסים שבאת בשבילו.

טייץ,נעלים צבועניות, חולצה, אני חושב שיש זקט, המשקפיים שאני אוהב והעיניים... החמות.

אני מכירה מקום. זה לא רחוק

רגע, אולי הייתי צריכה לבדוק אם הוא פתוח.. 

"אתם יכולים לשבת, אבל בחוץ"

בקור,

ותלכו מהר בסדר!

ואין מה לאכול פה.

אז נשתה

יין

ואי איזה יין טעים!

אני חייבת לשתות עוד!

אוי, אני שיכורה.!

רוצה את שלי או להמשיך להסתכל על הכוס הריקה שלך?

כן! רוצה! איזה יין טעים!

אני חייבת לזכור את השם של היין הזה.

זה ויתקין.

אני חייבת לזכור את השם של היין הזה...

זה ויתקין.

אני חייבת לזכור את השם... של היין הזה..

שלחתי לך הודעה . תזכרי מחר.

טוב!

יושבים במכונית הישנה לתוך הלילה הרטוב והקר.

העיקר שיש מה לעשן.

ולראות אותך מגלגלת.

עונג צרוף.

מדהים כמה אפשר לקבל מאצבעות, לא ככה לחשוב , סוטים!.

יאללה תדליקי.

באוטו החדש והיפה שלך? לא נעים.. אולי נעבור לשלי. עזבי, תדליקי. 

טוב אם כבר אני מסריחה לך את האוטו, אז אוריד נעליים, אשים אותם על הדשבורד, אחרי שאמרת שזה מחרפן אותך

ואז כדי שאתה תסיח את דעתך תתפוס לי רגל ותעשה לי מסג'.

מדהים, נחמד, נעים ולא נעים, מרגש, מבלבל, מתיש, מתסכל, ממצה, 

כמה הייתי רוצה עוד

כמה אני יודע שעונג מגיע במנות קטנות

ואני טיפוס מתמכר.

תודה לך אלוהי הטייץ (בדיחה פרטית של פשוט אורי) 

תודה לך, מקטינה שעות שינה מענגת .

נ.ב. 

אני אוהב לבחור לך

אני יודע שאין לזה שום משמעות בדסמית

לא אכפת לי

אני נהנה איתך

עדיין אין לי תשובה על השאלה שהעסיקה אותי. לנשק או להכאיב. מה אני יותר רוצה. דילמה נצחית.

(כוס אמק, שליטה מלמטה הכניעה אותי. חצי פוסט מוקדש לך, רק מה שבצבע הזה! דווקא .. השאר שלי)

הסופש הזה טען אותי בכל כך הרבה אנרגיות.

לפגוש בכם ללא ביגוד שחור

ללא שוטים מתנופפים

בלי להזיע או לחשוב

רק להיות

זה... משכר. והגיע בול במקום עבורי.

 (מנסה לא להתמכר, על אף המינון הכפול שלקחתי)

במסיבת תחפושות הדמיון משתולל

החדי קרן בפינה, הם ונילים שאוהבים את זה בדוגי סטייל?

למה לאביר ההוא יש חרב כל כך גדולה?

וזאתי עם האיפור השחור היפה על הפנים , בוכה, או שזה הדמיון המפותח שלי שאני מוריד אותה על ברכייה עם צביטות פטמות כואבות במיוחד?

מסיבת תחפושות שאתה יודע שחלק גדול או קטן או בכלל שייך לעולם של סטיות. 

מממ.. ממתק של ממש להתחלה של הרפתקאה נעימה.

ואת...

כמה עוד תקחי משעות השינה שלי ותגרמי לי להתענג על זה כל כך.

תודה לך

על השיעור החשוב שלימדת אותי אמש.

תודה לך שהזכרת לי שהעולם מורכב ולא פשוט בכלל. שצריך להיזהר ולא להתפתות אליו.

תודה לך שהזכרת לי שמה שמושלם חייב להיות פגום. וזו המחמאה הכי גדולה שאפשר להעניק.

אני יודע שנשים כמוך קיימות בעולם.

אני יודע שמחשבותיך לא ישנו את השקפת עולמי.

הנני אופטימי מטבעי. בעולם שחור ופסימי שקל להישאב לדכאונות שבו. 

את לא תכבי בי את התקווה שיש שם,

אישה

אדם

פגום אבל מושלם

עבורי.

תודה לך, על שיחה נעימה

על תחושות של ציפייה ודריכות

תודה לך שהזכרת לי כמה אני אוהב להיות בשליטה

כמה השליטה היא חלק ממני.

בניגוד לשאר באי האתר, שליטה היא אקסיומה.

שמתמכרים אליה בקלות

יש שהופכים לאפורים בגללה, או שחורים.

ויש הנשארים גמישים וצבעוניים.

ברגע שהשליטה נלקחת מידיי, אני חווה קשת רגשות נדירה. 

זו אינה הפעם הראשונה שזה קורה ובוודאי שלא האחרונה.

החיים צופנים בתוכם אירועים רבים שכאלה.

מוקדש לך ולפוטנציל שאבד.

צפה לרדידות הגדולה ביותר.

כולכן אותו דבר.

ריקות

רק כי אתן לא יודעות להעריך שום דבר בחיים שלכן.

למרות הסלידה שלי מבלוגים של שירי יו טיוב.

השיר הזה מתאר אותי בצורה הטובה ביותר. בבדסמ ובחיים בכלל.

נוצר על ידי שניים מהגדולים שיש במוזיקה הישראלית , בעיניי.

השבוע היה שיח על תוכנית מסוימת שהביאה את נושא ההטרדה המינית לרמת יצירה מטורף.

התוכנית היא GIRLS . ודובר על מין אוראלי.

נושא ההטרדה המינית תמיד קיים בחברה שלנו. שהגבולות מטשטשים בעולמנו פה 

אני מוצא שהשיח הזה בעייתי ביותר.

נאמר שם, שאין מציצה שהיא לא הטרדה מינית.

מציצה.

שנעשת כהלכה מביאה לשיאים אישיים ורגישים.

מבט

פעולה הכניסה והיציאה

הקונפליקט בין הרצון להכניס את הכל לבין הרצון לנשום

החיבור המיידי לתחושות

שלך ושלך.

יש שרואים בפעולה משהו משפיל.

הרצון לענג ולהתענג הוא משפיל?

כן יש משהו  בלתפוס לך את הראש ולזיין לך את הפה.

יש משהו לא נכון בלהתאפק ולא לעשות את זה.

כן, הפעולה תגרום לאי נוחות בחלל הפה שלך. ובהנאה גדולה שלי.

כן את תראי פחות מושכת שאת מרוחה בריר ורוק.

אבל לא בעיניי, ואני זה שמסתכל. על כל תו בפנייך, על כל בליעה של רוק בגרונך.

המבט של הנתינה בעינייך. ההתרסה על הפעולות שאני מביא אותך לעשות.

מענג.

לדעת שיש לי שליטה מוחלטת על הגוף שלך, שאני בין רגלייך. 

יניקה עד כאב, עונג מהול בתחינה.

ללקק אותך עד שכואבת לי הלסת. 

לדעת שכל נים במוח שלך עסוק רק במה שאני עושה.

להרגיש את התנועות של האגן, את התקשורת ללא מילים.

למנוע דברים

להעניק דברים.

לקחת דברים ולקבל דברים כמו שהם.

לשאוב את כל האנרגיה שבך בשניה אחת.

ולפוצץ אותך למיליון חתיכות קטנות.

נ.ב. נכתב משני צידי המתרס ונכתב במטרה שיקרא בלשון זכר ונקבה כאחד

לפתוח חשבון חשמל ולגלות זיכוי

הי! אנחנו יודעים להודות בטעות... יש תקווה. (חברת החשמל)

לבלות יום שלם בלחבר את המקשים של המקלדת חזרה למקום.

גם למדתי המון וגם תרפייה מהולה בעצבים על החתול המעצבן שיצר את המשוואה בכלל.

אז הנ' קצת עקום, אף אחד לא מושלם