צרות באות בצרורות
שיהיה בהצלחה לכולן.
צרות באות בצרורות
שיהיה בהצלחה לכולן.
כל פעם שאני מגלח את הראש ונחתך מאיזה שהיא סיבה של חוסר תשומת לב
מתחיל זרזיף של דם
על הראש או הפנים שמזכיר לי סרט ישן ומעולה!
ראיון עם ערפד.
מי ממכם זוכר את הסצינות נשיכה העסיסיות הללו
ותוהה בינו ולבינה כמה זה באמת חושני לקבל נשיכה.
נשיכה
זיק של כאב
שאחריו..
מחשבות מעורפלות
גיץ של חיים פועם בעורקנו. כל חושינו לפתע צלולים, מרגישים כל שערה על הגוף, כל משב של רוח.
רגע לפני שגומרים
או
רגע לפני האורגזמה :)
איזה מזל שנשיכה יכולה להשתמע לכל כך הרבה פנים.
גילית את הסוד לסלט קצוץ דק דק.
לעשות מה שאתה אוהב
כמה שיותר
ולא לתת לאף אחד להפריע לך.
מוקדש
לתמנון היחידי שחשוב בחיי.
סופש נעים שם.
מה היית מעדיף
1000 הצלפות של אדם בעל כינוי של חית ים או להעבור את ה48 שעות האחרונות שוב?
מממ..
יש דילמה
החיים מורכבים מדי.
לא פלא שכולנו בורחים לפשטות של הסשן.
מטרה אחת
דרך אחת להגיע אליה
אפס התנגדויות מהצד השני.
לחובבי האתגרים מאיתנו שאוהבים התנגדויות אז, עם התנגדות
או פשוט להתעסק עם חבלים טיפה... כמו לבחור ללכת לעבודה בנעלי ספורט או נעלים בלי שרוכים...
חזרה לסשן.
מטרה אחת
צד אחד
דרך אחת.
רובנו פשוט עצלנים, סוטים אבל עצלנים.
יחי הפשטות!
לכל אחד יש את הסשן שהוא היה מת שיגיע לסופו וששום דבר רע לא יקרה במהלכו.
בדיוק סיימתי סשן שכזה
והספייס שלי מסתכם ב...
מפתח.
לפעמים צריך שיעור טוב, מהסוג של פעם, כדי להבין שאתה עושה דברים לא טוב.
אין כמו שיעור שהתוצאה היא לא בכאילו , אלא אמיתית וחורכת.
משאירה צלקות שיגלידו אבל תמיד ישארו בזיכרון.
אם כל הכבוד לשיעור, לפעמים יש לי מזל שכזה. שמשאיר אותי מעל פני המים.
'אין לכם מפיות'
אומר כל מאחוריי שמתחת לענני העייפות נשמע לי ממש מוכר. שאסתובב לראות או שמה אני מדמיין.
'אין פה שום מפיות'
הקול חוזר ואני כבר משוכנע.
איך הסב את תשומת הלב שלו חשבתי.
'אז אל תשתמש במפיות !!'
הסתובבו כולם.
מפגש קטן שמחמם את הלב לבאות.
מוקדש למאסטר הגדול מכולם.ולבת זוגתו המקסימה .
היום אמרתי משהו למישהי
שלא אמרתי אף פעם בכל רם.
יש דברים בחיים שצריך לוותר עליהם על מנת לדאוג לאחרים שחשובים לך.
תמיד חשבתי שעבודה היא משהו שצריך להינות ממנו. אבל לפעמים על מנת לפרנס בכבוד
על מנת שיהיה ביטחון .
צריך לוותר.
צריך לצאת מאיזור הנוחות ולעשות גם דברים שאתה פחות אוהב.
אני לפני שינוי גדול בחיים שלי.
שינוי שהוא חלק מתהליך , כי אני תמיד מתכנן דברים . (גם אם הביצוע לא תמיד חלק, תמיד יש תוכנית)
עד עכשיו הלכתי ישר לתוך השינוי. אבל עכשיו, רגע לפני השינוי אני מרגיש את ההיסוס לפני.
זה היסוס שונה מהרגיל. כי זת הפחד שמזדחל לאורך הגב למרות שהפנים והחזה לא נותנים לו להשפיע. הוא מכניס אותי להירורים עמוקים על החיים.
על החיים שלי כאדם. על החיים שלי כחלק מזוגיות וכמה אני מוכן להקריב עבורה.
אני בן 33 , עוד מעט.
ועכשיו זה הזמן להחליט. החלטות גדולות ושמנות שאי אפשר להחרט עליהם בקלות כל כך.
אני מוכן, לפחות ככה אני חושב, לקבל אותן.
אבל תמיד יהיה את הפחד שמזדחל...
פעם ראשונה שאני מרגיש כל כך טוב אחרי ארוחה עם 12 מנות ואני מפוצץ.
תמו הטעימות.