אני יושב וחושב איך כל הזמן הייתי סגור
סגור בתוך קופסא של התעללות עצמית.
יצאתי ממערכת יחסים אחת לתוך אחת לא פחות הרסנית מהקודמת
באותו תום לב, של רצונות טובים. גררתי את עצמי לתוך אותם דפוסים של רצון לעזור, לשפר ולהכיל.
איתך זה אחר,
אני רוצה בחברתך.
את רחוקה ואני חושב עלייך עוד לפני הודעת הבוקר טוב, עוד לפני התמונה המצחיקה שלא היית מצלמת ללא הייתה מיועדת לי.
גם שאני עייף אני מעדיף למשוך את הנסיעה עוד קצת .
להתרחק מקירות הדירה שהייתה לבית עבורי כמה חודשים כדאי לקבל עוד מהאנרגיות שלך
מהסביבה החמה המלטפת והמחבקת שאת בונה סביבי.
מדהים כמה אנחנו משלים את עצמנו לעיתים. שיהיה יותר טוב ולא יודעים שיכול להיות טוב כל הזמן
גם שמתגעגעים
גם שרחוקים, במדינה הקטנה שלנו זה לא באמת מרחק. אבל עדיין..
להתגעגע לקצוות השיער שמדגדגות אותי שאת רוכנת לנשיקה אחרונה לפני העבודה
לקימורים שלך שאת שוכבת לצדי. רגועה, ישנה, חצי כל הזמן מוודא שאני שם. כי בלעדיי השינה בורחת מהר.
להתגעגע.
אני אוהב.
לחשוב, לחייך סתם כי עלתה בי מחשבה.
''אתה מתגעגע (סמיילי טרוד) ?''
כן ואני שמח שאני יכול להגיד פשוט כן. כי זה מה שנכון. שתי אותיות שאומרות לשנינו הרבה.
את התירס והזיתים את גם תזכרי בחיוך. למרות שזה היה מוזר.
אני אוהב להוציא ממך את זה. את המבוכה. בתוך השיגרה הזמנית עם כפפות וקהל ואת במחשבות בורחת אלי.
את בוררת אותם, את הזיתים ואולי גם שואלת מה יקרה עם תירס אחד ייכנס לך לפה.
אולי עולה בך זיכרון הטעם שלי בפה שלך. לשון,זין , זרע.
זה לא רק זיתים ותירס.
זו דרך.
מתוקה
סוערת
מרתקת
שלך.
המבוכה שלך כל כך סקסית בעיניי.