סופש השבוע הגיע
ואיתו התוכניות, הוזמנו ליום הולדת של חברה חדשה של האלוהית.
חברים ישנים, חברים חדשים ושיח שכולו בדסמ בפאב ונילי וחמוד.
שולחן נרקם, פרצופים חדשים, הדרינקים עוברים, הכוסות מתרוקנות ולאט השיח נפתח וגם הלשון משתחררת.
פנים מקבלים כינויים. ופתאום עולם שלם נפתח.
אפילו, הרגשתי סגירה של מעגל, להכיר פנים מול פנים אושיית כלוב. מהסוג הישן והאמת ששמחתי, לגלות שהאיש כמו הכינוי, מהפכן!
האלוהית שלי, שישבה לצידי לאורך כל הערב. מקבלת אנרגיות מכל השולחן, ועקצוצים נעימים בירכיים, מהידיים הרעבות שלי.
רק לפני שבועיים עיטרו את הירכיים הללו סימנים כו יפים, וכעת הן צחורות.. ממש בתוליות.
הידיעה שאת מרטיבה מכל ליטוף וכל מגע ביננו. שהאלכוהול זורם אט אט מהקש אל קיבתך ומסחרחרת את ראשך
האלכוהול עושה לך נעים בראש ובין הרגליים, הטיפות מצטברות ואני כל כך נהנה לראות אותך כך.
אנשים נפלאים היו סביב השולחן. ואף החמיאו על הזוגיות הנפלאה שלנו.
כמה קשה לי עם המחמאה הזו. דבר שנראה לי שכל אחד צריך לחוות.
מסתבר שהוא מצרך נדיר במחוזות הכלוב ואף העולם.
מי כמוני יודע להעריך. אם זאת קשה לי הידיעה שלא כך זה אצל כולם.
בסופו של ערב נפלא, נפרדו דרכי החבורה .
חלק הלכו למיטות מוכרות וחלק למיטות חולפות
את סופו של הערב סיימתי בתוכך, אחרי שבוע עמוס ונטול כוחות
כיליתי בך את כל הרצונות.
אוהב שאת מכילה את הרצון שלי, כאילו הוא שלך או שאולי הוא באמת כך.