צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

העולם כבר לא פשוט

"בחלל הפנוי נאבק בעצמי ,
מערבולת החושים שוטפת אותי
וכשלווין של אהבה משדר מרחוק
אני קולט אותו גם בבכי גם בצחוק
קסם לא יבוא לעומדים מהצד
לא יפול מן השמיים ברגע אחד "

תודה לכל מי שבחרו לבקר פה.
מוזמנים להשאיר תגובה ולא להסתפק בחיבוב בלבד.
הבלוג נכתב בזמן אמת בחיי ומלווה אותי מ2005.
ככה שהשינוי שחל בבלוג לאורך הזמן גם חל בכתיבה שלי, ראו הזוהרתם.
הכתיבה שלי מבוססת על הירהורי ליבי, מחשבותיי והחוויות שליוו אותי בשנים
אני לא כותב עבור קוראיי או עוקביי. אני כותב עבורי בלבד.
המילים , הרגשות והתהיות שאני מעלה פה שייכות לתוך מסלול חיי .
אין פה פוסטים מחוקים.
יש פה הרבה רגש ומעט תיאורים של איברים.
תמונות מועטות ואפילו לא איבר מין אחד

כאיש של המילה הכתובה, אני משתדל לשמור על כבודו של הטקסט
רק לעיתים מתעקש להוסיף שיר טוב, כי מוזיקה זה החיים.

קריאה נעימה!
לפני שנתיים. יום חמישי, 1 ביוני 2023 בשעה 18:53

אני עדיין תוהה מה אני עושה פה, בכלוב.

הרי אין פה באמת דבר המושך.

דברים אמיתיים

הבלוגים היא צחנה למילה הכתובה

מפוצצים תמונות וגיפים והמעטים שעוד כותבים יפה, רק הולכים ומתמעטים. 

 

זה סוף של עידן, כי כבר ממזמן הפסיקו לכתוב.

הכל יותר מיידי ומהיר ואין זמן להתפתח במילה , בתיאור, לחפש ולבין משמעויות בתוך הטקסט. 

זה הפך להיות עונש עבור אנשים, להתבטא בכתב. 

כמה עצוב.

 

פורום, צחוק מתגלגל של מחזור ופחד שמה תכתוב לא במקום וילעגו לך.

 

אז מה נשאר, הצ'ט. 

גדלתי עליו.

כל ההתבגרות המינית שלי חוויתי דרך התכתבות עם זרים.

חלק עבר לטלפון,

חלק ליותר

חלק למערכות יחסים

חלק הסתיים והפך להערה קטנה במחברת שלא עשתה רושם על אף אחד. 

 

ועדיין...

הצ'ט היום לא דומה למה שהיה.

 

צר לי , כי שום הפגנה לא תשנה את המצב.

 

עצוב

 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י