עמדת שם , סורקת את האופק
עמדת זקופה, מאז הזדקפת יותר.
נראת בטוחה, אבל לא בטוחה בסוג השולחן.
החזקת חזק את הג'קט ג'ינס, שהמגן החיצוני לא יברח.
אחרי שנבחר ונבחן, התיישבנו.
ישר פנית לגלגל סיגריה, משהו לעסוק בו, כדי לא להביט.
ישר לתוך עיניים ירוקות.
בוחנות,
שיודעות דברים.
במקום להביט בעינייך, הסתכלתי על האצבעות המטופחות,
על הציפורניים הצבועות.
פעם עוד זכרתי את הצבע, אבל בנפש אז, כהות חושים הייתה עדיפה.
נדלקתי,
על התנועות המדוייקות, המיומנות. של גלגול.
הייתי צריך להבין אז שככה את, מדויקת
במילים
במעשים
בדרך האהבה
שהרמת בסוף את העיניים כדי להדליק את הסיגריה,
הבנתי.
את אישה מושכת ביותר.
אך יש כאב של אחרים בך.
מטענים של שנים, עדיין אוחזים בך ולא מרפים
לא משנה כמה תקפצי, לא משנה כמה תנערי.
הן לא ירפו.
היה צריך שם יד נוכחה.
יד מתמידה,
יד שיודעת איך לנתק דברים.
בסיס איתן והכל.
תפקיד היד השניה הוא לאחוז אותך חזק חזק
שלא תפלי בתהליך.
יד שתחזיק, את כל הפחדים
תאסוף את כל הרצונות שפרחו באוויר
יד שתכתוב אהבה
על דפים מקומטים ממריבות
על שולחן שנשבר לא אחת
על קרקע שאיבדה אמון באדם זכר.
הקסם, שחיבר ביננו קרה כמה ימים אחרי.
המקריות של הפגישה
מיקדה את המשקפת
שלא תתבלבלי מכל המספרים הלא רלוונטים על המפה
אהבה ממבט ראשון, לא
פיצוץ של פוטנצייל בין שתי נשמות,כן.
ורק בחיבוק בסוף, נשבר השיריון הראשון
עם דמעה
בודדה
על בד אדום.