למילים יש המון כוח עלינו
הן מורידות והן מעלות
הן מתעללות והן מתארות יופי בלתי נתפס
אנשים שיודעים את כוח המילים לא מבזבזים אותן על קללות או מילות גנאי.
אולי שממש ממש כואב.
אמרתי בחיי מילים מאד קשות לנשים וגם לגברים,
לזרים וגם לחברים.
אני מבין שהכאב שלי הוא שניצח על הדיאלוג או על המונולוג .
הרבה שנים השתמשתי בציניות שלי למרירות וכאב.
שהיה לי ממש רע ידעתי להשתמש בציניות כמו סכין ולחתוך את דרכי מתוך ויכוח או ריב.
לצאת בתחושת ניצחון לא משנה מה התוצאות, העיקר שאני מוגן.
לכן אני גם כותב את הפוסט הזה, כדי שאזכור שהציניות שלי מתבטאת שאני במקום רע.
רע כלא מאושר או מקום שאני לא רוצה להיות בו.
היכול. להתבטא במילים בעידן שלנו , היא קשה.
היא מאתגרת והיא דורשת הרבה תשומת לב. לא רק לפסיקים ונקודות, אלא גם איך זה נשמע כלפיי הזולת.
תמיד נמשכתי למילה הכתובה. ספרים, בלוגים ולאחרונה גם שירה מודרנית.
בהתחלה לא הבנתי שירה. המילים הבודדות היו לי כמכשול,
הביאו איתן בלבול אחד גדול.
יש בי הרבה חרטה, על מילים כואבות שיצאו לי בשעת סערה.
אני לא נוהג הרבה להתנצל על דברים שאמרתי, אבל שאני מרגיש שפגעתי עמוק..
שהכאב שמרגישים מהמילים שלי הוא לא מה שרצית אגיד סליחה. אפרט ואנסה להיות ברור יותר למרות שאני יודע , שהנזק כבר נעשה.
לאנשים והנשים ששרדו וסלחו על המילים הקשות אני אומר תודה.
כי בלעדיכם לא הייתי יודע כמה רע אני יכול באמת להיות, בכלל בלי להתכוון.
תודה לכל אילו ששרדו כדי לספר לי שאני יכול להיות לפעמים, ממש בן זונה.