העולם כבר לא פשוט

יותר משבועיים לא הייתי פה

בית

בקושי גרתי פה

רק התחלת לקבל צורה והתהפך הכל.

ועכשיו שאני חוזר, הכל אותו הדבר

כמו שהשארתי אותו.

כאילו אומר לי, 'חיכיתי לך, הדרך עוד מחכה לך'

אני תוהה , מה הדבר הנכון עבורי לעשות?

איך חוזרים לשיגרה שיש כזה חור בה.

שלושה חודשים קיבלתי איתך.

כל הזמן דברים החזירו אותי לבית ילדותי

מלחמה, מחלה והאובדן שלך. היו גם סתם ארוחות, בלי כותרות מפוצצות

אני מסרב להגיד טרגדיה. כי כמה מאיתנו מקבלים כזו יציאה מהחיים ככה.

אני רוצה להאמין שהיה לך טוב, כמה שנתת לעצמך להיות מאושרת.

עכשיו אני זה שדואג לעצמי

שמנווט את דרכי

את עדיין שם, לעולם לא באמת אפרד ממך .

כי אמא יש רק אחת. גם אם חשבתי ששלי 'קצת' קילקלה אותי, בדרכה 

לפחות עכשיו אני מבין כמה אנחנו דומים , כי במקום מה שלומך, אני שולח בוקר טוב.