העולם כבר לא פשוט

אהבות נעורים יכולות להיות מתוקות
 בלי מימוש הן חרב פיפיות.

את השכנה הבוגרת ממני בכמה שנים
רציתי לטרוף בעודה מתערטלת בחלון ממול.

שכנה אחרת לקחה את ליבי

את השכנה הזו, גיליתי בגילי 14 .
חמוקיה , קטנה וקומפקטית
אסופה בעצמה, עם מבטא אמריקאי קל

לא מתיימרת להבין כמה מיוחדת היא.
ועדיין..

בין שדייה חלמתי לחדור,
להתעטף בלב שלה

ורק אחר כך לזלוג אל בין רגליה ולפשק את תאוותה

לנשק אותה נשיקה ראשונה

לחוש בשד ובפיטמה רעבה.

לשמוע את אנחותיה , גנחותיה וצחוקה עמוק בתוך האוזן

ובהדהוד של הלב וגעגועים.

אך רצה הגורל שבי
להיות מאוהב בה במשך שנתיים
שנתיים בהם לא ראיתי דבר. פרט לשלמות שנלקחת ממני.

קינאתי ברצונה באחרים. 

שנאתי אותם עמוק בליבי וייחלתי להם רעות .

בדרך העיוורת הזו אהבו אותי אחרות , אך ליבי היה שייך לאחת

אחת לא ממומשת.

זכר החוויה , הכאב והצער של אחרי,

השכילו בי למידה.

שאין באמת סיפורי אהבה כמו בסרטים

שהגיבור, במקרה הזה אני, לא מקבל את כל מה שהוא רוצה.

שלרוב, מנקודת המבט של נער רומנטי מדי , אשאר עם לב מכורסם קנאה וקסמים אפלים.

ברור גם, שהמשפחה שלה עדיין שכנה למשפחה שלי

אז מדי פעם אני נתקל בדמותה והלב שלי עדיין מזכיר לי

את הטעם החמוץ

של אהבת נעורים.