ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

העולם כבר לא פשוט

"בחלל הפנוי נאבק בעצמי ,
מערבולת החושים שוטפת אותי
וכשלווין של אהבה משדר מרחוק
אני קולט אותו גם בבכי גם בצחוק
קסם לא יבוא לעומדים מהצד
לא יפול מן השמיים ברגע אחד "

תודה לכל מי שבחרו לבקר פה.
מוזמנים להשאיר תגובה ולא להסתפק בחיבוב בלבד.
הבלוג נכתב בזמן אמת בחיי ומלווה אותי מ2005.
ככה שהשינוי שחל בבלוג לאורך הזמן גם חל בכתיבה שלי, ראו הזוהרתם.
הכתיבה שלי מבוססת על הירהורי ליבי, מחשבותיי והחוויות שליוו אותי בשנים
אני לא כותב עבור קוראיי או עוקביי. אני כותב עבורי בלבד.
המילים , הרגשות והתהיות שאני מעלה פה שייכות לתוך מסלול חיי .
אין פה פוסטים מחוקים.
יש פה הרבה רגש ומעט תיאורים של איברים.
תמונות מועטות ואפילו לא איבר מין אחד

כאיש של המילה הכתובה, אני משתדל לשמור על כבודו של הטקסט
רק לעיתים מתעקש להוסיף שיר טוב, כי מוזיקה זה החיים.

קריאה נעימה!
לפני 3 שבועות. יום ראשון, 18 בינואר 2026 בשעה 11:09

איך אפשר לתאר הצלפה?

 

איך אפשר להכניס למילים את ההרגשה של שיניים נסגרות על חלקת עור?

 

איך אפשר לזקק מילים של מראה אישה עם פה מלא רוק, ריר , חלקי זרע ודמעות ?

 

איך אפשר לתאר את הגאווה שהעור מאדים , מכחיל וצורה חדשה נוצרת על גוף?

איך מרגיש חלק שמצא את החתיכה החסרה שבו?

שקוראת אותו כספר פתוח , מכניסה אצבעות איפה שכל השאר חדלו לגעת?

 

 

הבטתי בפנייה בזמן שהיד סימנה את צורתה 

על פלח הישבן

הקשבתי לשינוי. 

שינוי בין פחד להכלה.

בין אני , לבין בשבילך.

טובה עבורך, 

מבינה את מקומי 

 

הצורך גבר על האזהרות , אזהרות שרק נחלשו

סגרתי שיניים . הרגשתי בבשר תחתיי. 

בחשש, בפחד , בציפייה. 

השיניים חותכות בבשר 

הגיעה השעה להתענג על הסימן שישאר. 

זרה לא תבין , מה הנחתי בתוכך 

לא רק תחושה

שייכות. חיבה שלא ניתנת לערעור.

הייתי פה. לאף אחד אחר אין מקום.

אני ואת 

חולקים תחושה

יחד.

 

 

 


לקרוא ולהוסיף תגובות, הרשמ/י או התחבר/י.

הרשמ/י התחבר/י