כנות ברוטאלית מתקיימת כאשר רצוני הוא להפוך את גופך לקנבס דו ממדי?
מילים הוחלפו, גבולות עוצבו.
חבלים רק הפריעו, במה למופע היו
עבור צורך שלא קיים
את המאבק, הצורך להיות לי למשטח.
צעדים קטנים, לעיתים לא מורגשים
אך לסימן הזה, על הירך.
משמעות עמוקה.
על אף קודמיי במלאכה
הפחד יעלם לתוך כמיהה
חוויה משלימה, חוויה מתקנת
אין זה תפקידך, להיות השלמה.
השתמש בי כשלך. עצב את החוויה בתוכן מחשבה
עשה ללא חרטה. ללא שביל של מוסריות
שחרר את החיה, עמוד מולי אתה. לא דמות.
שקט, האם קיים
בין פעימת לב לעור אדמדם?
כשהיד מלטפת סימן אדום, הנשימה נעתקת, הדופק מואץ
האם אני מורגש?
בין עצמים, גופים, חללים.
לעזעזל, לעיתים, הפערים.
לערסל פנים
לאפשר לשיניים לסגור
לפתע, בלי מילים, בקשה.
פתח להכנסה.
אך לא רוצה להשיב לפנייה בבושת פנים.
מדובר פה ביותר מהתחלה. מדובר פה בדרך
נפלאה
להבהיר בתנועה
שהמשחק אינו הוגן
יש מקום לתמרן איברים
אך את תיהיה כל מה שאבחר...
בזמן שנותר
השעון לא מפגר.
הזמן טס כששנינו חולקים חלל אחד.
עייפות אינה שווה
בעודי מתענג על המשטח הישר
המחשבות שלך, היכן הן עכשיו?
רוצה בסימן
לשאת בלי יודעין
לשבוע חדש, רצוף אתגרים.
אך כשהעיניים נפקחות
הנוכחות שלך . רחוקה מעט.
חזרתי הבייתה
נטול סימנים פיזיים
המוח נוזל מחשבות
העייפות, מטרידה עיניים פקוחות.
אני תוהה אם המסע שפצחנו בו ביודעין
ערער פה יסודות יציבים.