אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

העולם כבר לא פשוט

"בחלל הפנוי נאבק בעצמי ,
מערבולת החושים שוטפת אותי
וכשלווין של אהבה משדר מרחוק
אני קולט אותו גם בבכי גם בצחוק
קסם לא יבוא לעומדים מהצד
לא יפול מן השמיים ברגע אחד "

תודה לכל מי שבחרו לבקר פה.
מוזמנים להשאיר תגובה ולא להסתפק בחיבוב בלבד.
הבלוג נכתב בזמן אמת בחיי ומלווה אותי מ2005.
ככה שהשינוי שחל בבלוג לאורך הזמן גם חל בכתיבה שלי, ראו הזוהרתם.
הכתיבה שלי מבוססת על הירהורי ליבי, מחשבותיי והחוויות שליוו אותי בשנים
אני לא כותב עבור קוראיי או עוקביי. אני כותב עבורי בלבד.
המילים , הרגשות והתהיות שאני מעלה פה שייכות לתוך מסלול חיי .
אין פה פוסטים מחוקים.
יש פה הרבה רגש ומעט תיאורים של איברים.
תמונות מועטות ואפילו לא איבר מין אחד

כאיש של המילה הכתובה, אני משתדל לשמור על כבודו של הטקסט
רק לעיתים מתעקש להוסיף שיר טוב, כי מוזיקה זה החיים.

קריאה נעימה!
לפני שבועיים. יום שבת, 14 במרץ 2026 בשעה 15:04

 

איזה כיף אם היית רק שלי למשחק

שלא היית צריך לחלוק אותך עם אף אחד

מניח עלייך רצועת בד עם תליון

שלרגע אחד לא יהיה ספק . את רכוש ויש על מי לסמוך.

 

איזה כיף היה לשמור אותך בקופסא

מתי שארצה ישר תקפצי החוצה 

עור, קנבס , נפש לריצוי.

אף אחד לא ישמע את רחשי ליבך

פרט אלי כמובן 

לתת לך מספר שורות להתבטא

לשמור את הצרכים והגחלת בוערים

ללא מענה לכל הצרכים

 

איזה כיף יהיה שיהיה רק איבר אחד

מספק , גדול מספיק

למלא בך חללים ריקים

למנוע ממך הנאה, פריקה, מוזיקה ועולם

לשמור אותך פרטית

אישית

אשת איש.

 

לדעת שכל מחשבותייך, אני.

לדעת שכל היצר שבך, עבורי.

לדעת שאת כלי.

 

זה כיף זה

או שזה קמצנות מצידי?

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י