אני רואה אותך בדיוק כפי שאת
זקוקה.
זקוקה, זו לא מילה נרדפת
לנזקקת או נואשת.
זקוקה זו המילה שאני בוחר להגדיר
את הצורך שמתהווה.
את התחושה הפנימית. בתוכי.
הרגעים אותם אנחנו חולקים
רבים כל כך
מגוונים כל כך
חלק נוגעים ברדוד
חלק מגרדים את העמוק
חלק נשארים וגם מתפוגגים
כי החיים...
אך יש רגעים בהם אין הגנות
את חשופה ללא חומות
משחררת מילים לחלל
צורך, רצון, חצי חיוך
זה רגעים שזורקים אותי לזיכרונות מרגשים
בהם כל שהפריד בין סבל לעונג
הם מעשים, במסגרת של גבולות ברורים.
כי גם בעונג שלך
יש בי רצון להעמיק.
אני יושב וקורא את המילים שלך
איך המילים יוצאות בשצף
הלב פועם מהר מהרגיל
כל אדם אחר שיביט מהצד
יחשוב אותך כאחוזת טירוף.
מי בכלל עוד כותב על דף נייר?
למרות הכל
למרות ההסברים
התארים והמילים
חלק בי רוצה לעטוף אותך בחיבוק
לא מטאפורי
וללחוש לך באוזן
לתת לך להתפרק
לא להירתע מכל מה שיצא
גם לזכור להרכיב חזרה
במיטה רכה
את שבחרת להשאיר
על עורי