"ידיים למעלה!
זה שוד!
באתי לקחת ממך את היכולת לגמור"
"לא ...לא.... בבקשה!
אני חייבת את היכולת לגמור.
קח משהו אחר, בבקשה"
"מה יש לך להציע?
על מה תוותרי ?
מה תוכלי לתת לי שיהיה שווה ערך לעונג שכזה?"
"קח את היכולת של התחת שלי להשתחרר
שכל חדירה לשם תיהיה כאב בלתי נסבל"
"לא, את אוהבת לכאוב"
"פריצת החור ההדוק, התחת שלך כל פעם מחדש
זה מפתה , אבל משהו אומר לי שאת רוצה שייפסקו ויכאיבו לך
כל פעם כאילו זו הפעם הראשונה. זה לא שוד זה פרס"
"בבקשה , אל תיקח ממני את האורגזמה
מה עוד יש בחיים הללו ששווה יותר מלגמור על זין
כשהוא מרחיב אותי כל פעם מחדש , כאילו אני ילדה בתולה ותמימה"
"זה שוד ,זוכרת!"
"באתי לקחת ממך יכולת, לא לנהל משא ומתן"
"מעכשיו את תגיעי לקצה ותראי את פניי ,
כל פעם במקום לפרוק את כל האנרגיה שאצורה בך
את תשארי לנצח לא מסופקת"
"לא בבקשה
אני מתחננת! אל תיקח לי את העונג! "
"חיים שלמים חיפשתי אותו ועכשיו שאני שלמה אתה לוקח לי אותו??
למה אתה כל כך אכזר? למה לקחת את הפורקן? קח כל דבר אחר ואיהיה שלך לנצח."
אחרית דבר:
האם יש לקחת או להעניק לזה שאת שלו את כל מי שאת או שתמיד יישאר חלק בך לעצמך?
מה הדבר היקר מכל שיכול להילקח ממך? יכולת או תחושה..
קדושת החיים לא על השולחן..