אם אכתוב את זה במילים פשוטות
שני גופים שמכירים
נפגשים אחרי כמה חודשים
יש כמיהה ויש זיכרון
מה יזכה במקום הראשון?
טוב.. אמרתי שאכתוב במילים פשוטות. אז נא להתרכז ואת החרוזים לשים בצד יחד עם ההגיגים.
לשמוע את הקול שלך לראשונה מזה זמן מה
המתיקות שבאותיות והטעם שמלווה את התחושה
זה היה מפתיע בעוצמה.
נשיקה לא באמת מכילה את כל הצורך
גם לא חיבוק
או מציצה
או יניקה ארוכה של געגוע
לריח, לטעם למרקם של חלקי עור
כמה שיותר, עמוק בפנים.
למרוח אותך במיצי תאווה
שיוצאים עמוק מאיפה שהזין שלי היה נמצא
כשאת מחזירה נשימה זה לא כדי להפסיק
אלא להמשיך
כי מרגיש. שם.
נעים ושקט. שלם וממלא.
אך הרעב לכאב, למבט בעיניים
לא שלם. אך משלים.
כשהסטירה האמיתית הגיעה.
גם כאב הפטמות
שרק קורצות
מוצא את האצבעות שלי נמשכות
חייב, פשוט חייב.. לראות את הכאב בעיניים שלך
שוב, יש שם פחד, אבל יש גם אמון.
המון רצון להכיל ולתת מקום לצורך האפל שבי.
מעלה בי את החיוך
שאת כה צריכה
חיוך של אישור שאת עומדת במשימה
כי את רוצה להיות כל
ולא כלום
להיות כלי
אישה
להיות הנאה בהתגלמותה
להיות חימר תחת ידיים.
צרכים. רצונות. תחושות.
בפקודות הקצרות שנתתי בקולי
הרטיבות בין רגלייך
(גם בין אוזנייך)
רק התפשטה
כשגמרת מספר פעמים לקול פכפוך עמום לכאורה
מכות מדויקות על הדגדגן, מספיגה את התחתונים למכביר
אבל עבורי זה היה קונצרט רווי כלים.
עבורך , היית צריכה רגע לנשום
כי עבר זמן מה ואת לא קופסא חד פעמית
רוצה
ועשיתי בך לא מעט,
לא מספיק,
אך כשהגעתי לסיפוקי.
קרה דבר מה. לא כל הביריות יסכימו איתי
מעניין, מסקרן בתחושות וגם..
לא צפוי, מפתיע..
אוי..
כמה שאני אוהב הפתעות.
כשאני רק מזיז את הראש או האגן
קונצרט משוכלל.