אני מוצא עצמי נלחם
נלחם בעצבות של היום הזה
כן.. היום עבר. אך העצבות נשארה
אם בעבר האמנתי שימינו כאומה לוחמת המתאבלת על לוחמיה עבר מן העולם בכמויות
השנתיים או רגע שלוש שנים החולפות מציינות מציאות אחרת
כשנפגשתי עם המציאות הזו, לא היה לי ספק שנדע לנצח
אנחנו , הישראלים, לא רואים בפחות מזה כהצלחה.
אך המחיר שאנחנו משלמים כאומה שרק נלחמת עם האויבים שלה
ולא שוקלת להשלים עם הפערים שבה
הוא גדול.
מבוסס
ומתרחב בעוצמה
כשהבטתי בנו כאומה הגודשת בתי קברות ביום זה
אני מבין שאותה עוצמה שקיימת בנו כדי לנצח את אויבינו המרים ביותר
היא גם אותה תשוקה שמניעה את השיח האלים בתוכנו.
אני מצער על כך שמעטים האנשים בישראל המסוגלים להקשיב לדעות אחר
גם פה, בתוך השטח השחור שלעיתים לא מרגיש מובדל מן העולם
היכולת לקבל את השונה בדעותייך מחלחל גם לכאן.
זה לא הדעות המנוגדות ועוצמת דובריהם שמחלישה אותי
זה העובדה שעצם השיח הוא חסר הקשבה.
אני מרגיש לעיתים שאנשים פסקו לשאוף לעוד ידע
אלא עסוקים בלשמר את הקיים
לעיתים שוכחים פה, שכאשר מישהו מערער את עולמך
הוא אינו עושה זאת על מנת להעלים את קיומך
הוא פשוט מציע נקודת מבט
אני רוצה להאמין שבמלחמות שאנחנו נלחמים היום
נצא מנצחים בכל החזיתות
בייחוד באילו שמפתחות

