רמי היה מופתע מקשת הרגשות שעלו בו.
ששמע שיפית, נפגעה בתאונת דרכים ומאושפזת בבית החולים בו הוא עובד,
הוא אמר לעצמו שביקור קטן לא יכול להזיק.אחרי הכל עברו כמה שנים.
יפית הייתה ,אולי עודנה, ה-אקסית המיתולוגית.
אחרי שנתיים שרדף אחריה במסדרונות של האוניברסיטה,
הואילה להסכים לצאת איתו לדייט ושלוש שנים נפלאות חלפו.
הכל הרגיש טוב .
רמי היה מוכן לעבור לשלב הבא של היחסים.
אבל ליפית היו תוכניות אחרות.
כשרמי לקח אותה לדייט השבועי במסעדה יוקרתית הוא קיבל את הבשורה שיפית ממשיכה הלאה
בחברת גבר אחר שהכירה לפני שבועיים וגורם לה להרגיש מה שרמי מעולם לא עשה.
יפית היית מאושפזת בקומה שנייה , בבניין הראשון .
ייקח לו 20 דקות להגיע לשם ברגל אחרי העבודה. במקסימום הוא ימשיך לאוטו וידחה את זה ליום הבא.
הוא כבר דיבר עם מנהל המחלקה והאחות הראשית. גם אם לא יראה אותה. היא תקבל את הטיפול הכי אדיב.
בכל זאת רמי עשה הרבה טוב בכל מקום שעבד ופה זה לא יוצא מן הכלל.
אנשים נחמדים ורוצים לעזור כשיכולים.
רמי הזכיר לעצמו שאפשר להיות נחמד גם בלי שיקולים. אך הכאב העמום שהרגיש בצלעות לא הרפה ממנו כל היום.
הוא לא עישן מהבוקר. חושב שהמועקה הזו קשורה ליותר מאהבה ישנה.
רמי השתדל להפסיק לחשוב מחשבות נוראיות. תיהיה אופטימי תמיד אומרים לו
הוא שומע אבל לא מקשיב. שקוע בתוך הכוך האישי.
כשהגיע למחלקה לבסוף , הסיט את הווילון החוצץ והמראה שהתגלה לפניו היה ממגנט
החיוך, השיער, הקימורים.. למעט כמה חתכים.. היא לא השתנתה.
נשארה מושלמת כשהייתה.
אולי המשקפיים, אורך השיער, ריבוי השערות האפורות שפשטו בשערה
האם היא בטוב בכלל.. מעולם לא שלחה הודעה. אפילו לא שנה טובה.
יפית חייכה אליו חיוך כואב.
שזכור לו היטב. יפית הייתה מאזוכיסטית שלו.
עוד בימים שהאמין בכללים הישנים.
"מה שלומך?" – פלט.
"מרוסקת, פגע וברח" השיבה יפית
היא לבשה חלוק חיוור , עור רגליה היה שזוף ומנקר. ציפורניה רגליה משוכות בלק כחול עמוק
וידיה נראו חטובות.
-"את נראת נהדר. השנים עשו לך טוב"
-"גם אתה, לקח לי רגע לזהות"
רמי הסמיק. היא מעולם לא נתנה לו מחמאות שהיו ביחד. התייחסה אליו כשולט ללא רגשות או מחשבות.
אהבה למלא את הצרכים . חור מושלם לחסידי הזיונים
אמרה לי שבלי הזין שלי , זה שנוגע לה בכל הנקודות מבפנים. הייתה עוזבת ממזמן
כי לא באמת היינו בדסמים מספיק מבחינתה. משהו בדרך איבד את הכיוון
היא כנשלטת לא צריכה לתת את הטון. אז כשהשאירה אותי פעור פה במסעדה עם הצ'ק
אמרה שעכשיו היא למדה מה זה להכאיב לאחרים והתאהבה בהרגשה
מצא חן בעינייה שבסוף היא זו שמשאירה עלי פסים של פרידה.
רמי עמד שם. לא יודע מה הוא מרגיש
היה לו צורך עז לחבק אותה. המחשבה על לגעת בה הייתה משתקת.
רמי ידע.
ברגע שהזיק הזה יתפוצץ שוב.
אין לדעת כמה עמוק היא תחתוך בו שוב
היא מעולם לא גילתה כמה כוח היה לה עליו.
גם שישבה בנוזלים ותוכן קיבתי.
גם שבכתה ויללה שיפסיק עם הקיין הרשע
גם שסימנים כהים עטרו את כל גופה.
פחדה ממנו יותר משהבינה אותו
רמי החליט לעמוד קרוב, להגיד כמה מילים ואז להציץ בטלפון ולהגיד שיש לו שיחה וכבר יחזור
הוא לא יחזור וישאיר אותה בדיוק כפי שעשתה לו
עם סימן שאלה כזה גדול.
סימן שאלה שלקח לו חודשים להבין
למה בכלל הדברים קרו כפי שהיו
למה חשב שיוכל לכבוש לב שנדרס, נכתש ואיבד תקווה
למה ששאל אותה את הסיבה לאהבה שלה
היא שתקה ורק ירדה למצוץ לו וללקק לו את התחת כמו כלבה טובה
"פגע וברח את אומרת. נשמע כמו קארמה דפוקה"
יפית השפילה את המבט.
לרגע רמי הרגיש שהיא מביעה חרטה על מה עשתה.
"כן, פגע בי בחנייה של הסופר , הרוב הוא פגע באוטו אבל אתה רואה ..הצליח קצת לצלק אותי בצלקת נוספת" אמרה והצביעה על הרגל החטובה.
רמי השפיל מבט מקצה כף הרגל עלו עיניו אל המקום שהצביעה עליו.
חושב שגם זיהיתי שם חבורה דהויה.. כזו שמקבלות כלבות סוררות שהבעלים שלהם אוהב להכות בחגורות.
רמי כבר הרים את הטלפון והתחיל להגיד שהוא חייב לענות...
ברגע אחד הכול השתנה
שכף ידו , בלי לשים לב, פגשה בעורה הדואב
הזיק הזה
משום מקום
הוציא מפיה של יפית אנחה קטנה
כשיפית הרימה אליו את מבטה
הוא ראה בעיניה
כניעה.