העולם כבר לא פשוט

היא שוכבת שם 

קטנה

ישנה במיטה

כמה פשוט

כמה יפה

מביט בפנייה

מחפש שלווה

לעיתים גם רואה מאבק

היא אינה מחייכת

בתוך החלומות דוהרת

עד שאחליט 

להעיר בה תחושה

להיות הדבר הראשון 

שהיא רואה באורו של יום

קימור וגבעה

פטמה רגישה

לילה של דיבורים

טוב... היו גם מעשים..

עור רך כנגד אצבעות עקשניות

מגע אחרון לפני שהיא נעלמת לה

להמשך חייה ולעצירה המעיקה

של להמתין עד ששוב ייפגשו היצרים

לעיתים אני מרגיש מאזוכיסט

שאני מסכים להרגיש אותה דרך מסך זכוכית

משתמש בזיכרונות של אירועים אמיתיים 

כדי לזקק תחושה מתוך מחשבה

לדחוק את הגעגוע 

לפינה לא מזיקה

אך יש לילות שהגעגוע כה עמוק 

הכאב מייסר את הגידים והרצונות 

עד שאני מוצא מחדש את הכוחות

לקיים פנטזיה בתוך מציאות