אני נזכר איך פעם ימי שישי היו סיר לחץ.
לארגן את החבר'ה ליציאה בשישי
מי יצא שבת, מי לא מקורקע על ידי החברה
לאיזה מועדון נצא וכמה מכוניות...נהגים תורנים וכל השיט הזה..
שיהיה מספיק מים חמים בבית של ההורים
למקלחת אמיתית
ושכולם מיודעים
ואוו כמה כוח היה לי אז לארגן את כולם
כמה סבלנות..
עדיין התפקידים של החברים עם השנים לא השתנו..
יש את המאחר הכרוני
את זה שמגיע בול בזמן
את זה שמתלבש מוזר
את זה שתפוס חזק אבל מושך את התשומת לב של כל החתיכות
ואני.. שאז אפילו לא שתיתי אלכוהול, עקשן כזה, מביט מקצה הרחבה על הרוקדים .
נהנה מתנועות הגוף
מהזוגות שרוקדים צמוד
ואז עולה שיר טוב
אני נותן לצלילים להישלט
עוצם עיניים כדי לסנן הפרעות
מזיע בין גופות מרובים
שהמוזיקה מחברת נשמות
לקול הבאסים המרטיטים
לא לפני זמן מה הצעתי למישהי לרקוד
אז הבנתי כמה זמן חלף מאז שהייתי במעמד
שנתתי לצלילים לעטוף אותי
להיות חלק מאותם זוגות שרוקדים צמוד
מאפשרים לעצמם לנוע יחדיו
מערבבים
תחושות, צלילים, רגשות , נוזלים ותנועות
מתחברים בנשיקה של תשוקה והורמונים משתוללים ..
שכל דבר קטן הופך לגדול ואתה לומד את מקומך הקטן בעולם גדול.
מעניין איך הכל היה מתנהל היום והאם יש איזה אורי אחד שבדיוק סוגר לחבר'ה בילוי משותף.

