אני מביט שוב בפנים שמולי, מבחין ביותר פרטים .
שומר אותם בזיכרוני.
התסכול גובר
משהו בי עוצר
התחושה שבי עוברת
אני מקבל פה רק חלק.
לא הכל, שומרת אולי אפילו מגוננת.
רציתי לראות את האישה
הלביאה הלא נחמדה
עוצמתיות שנוטפת מתוכה
סוג של כריזמה שמהולה בתחושה
כי מעבר למה שנראה , יש יותר.
אני לא מסוג האנשים שבא עם פטיש ושובר את השער הראשי
אני לא מאמין שצריך כוח כדי להיכנס לתוך לב של אנשים
התשובות שקיבלתי היו..
הגיוניות
התחושות שחוויתי היו..
משלימות עם הגורל? ממש לא.
אך הפטיש מהמערכה הקודמת לא יצוץ פתאום.
כי מתוך האפשרויות הבלתי סופיות של היקום הזה
אני בוחר שלא למהר , שואף ליותר.
בהבנה שזה יצריך שינוי תפיסה, הדדית.
המילים חבטו בי שעות
בין חושך לאור הבוקר, שעות מעטות
את המקלדת ביקרתי לעיתים
אך הערבוב שלט
וחזרתי לנסות לעגן את המחשבות
המילים , 'לא מתפשרת'
חתכו בי כסכין חד
כי יותר מהכל,
מרגיש,
כשברגע שההחלטה תתקבל
לפתוח ולא להיסגר
החלטה של להרפות , לאפשר.
זו תיבת תחושות שתקפיץ WOW בין הקירות.
תחושת העור הקריר
מעקצצת לי בין האצבעות
חורשת בי חריצים של תחושות
רצונות שמקבלים צורה
לקלף שכבה ועוד שכבה