העולם כבר לא פשוט

אני חושב על המבט המפתה שלך

חצי תמים, חצי חרמן

כשאני משחרר את השדיים שלה לחופשי

כזה עוול זה.. לסגור אותם בחזייה

לכסות את הפטמות 

להסתיר מכל העולם את הפלא שקרוב לליבך.

הג'ינס הקצר מבליט

את עורך הבהיר כנגד ניגודיות החיים

המבט המרוכז בעבודה

מול המבט הבוהה שאת שפתייך אני מלקק

הגניחות הקצרות שיוצאות

כנגד ההוראות הברורות לקולגות השונות

התחושה של הידיים שלך עקודות

כמול סידור הדברים במיכלים או תיקים השונים

היופי שלך מתפתלת

כנגד הסדר והישיבה שלך מול המחשב

איך שהשיער שלך פרוע ומבולגן, פה פתוח, מחזירה נשימה

כנגד הקוקו המוקפד, המתוח. שצמוד לקודקוד הראש

שחור ולבן

נקי ומלוכלך

ונילי והארד-קור

תמימות והחזרה של מבט

אישה ואמ-זונה

בגוף אחד