"מה??? אין מצב!"
ענית בצעקה
לפגישה הכי חשובה הוא בחר לי את החוטיני הקטנטן ביותר
זה שכל תזוזה על החוט הדקיק שעובר לי בפלחים
משבש לי את המחשבה וגורם לי להיות סוטה.. גם לא ממש יש בו בד להחזיק את הרטיבות
"בבקשה, כל יום אחר אעשה כל מה שתבקש. רק הפעם תן לי משהו נוח להסתובב בו"
הוא הפכפך, יש ימים שהוא הדבר הכי מתוק בארון הממתקים.
יש ימים שהוא שטן, לפעמים אני מוציאה את זה ממנו כדי לבחון אותו,כדי לוודא שהוא ישאר.
גם כשאני קוטרית, דכאונית, אוכלת שטויות ושותה רק זירו
יש ימים שאני עושה לו את המוות והוא נשאר בשקט שלו
מעצבן. גוש אבן.
לא מפסיק להביט בי עד שאני מרגישה את האשמה
שאני כל הזמן לא בטוחה. מחכה .. מחכה לרגע שהוא ישבור לי את הלב
יגיד לי 'די, נמאסת, את ילדה קטנה ובלתי נסבלת'
כמו שאמרו כל האחרים
שנהנו מהגוף והשאירו אותי רמוסה בשלוליות של זרע ומיצים
אחרי שגמרו עלי בלי סוף
להיות במקום המטונף, הנמוך.. לא יודעת מה להגיד.
שם הרגשתי שלמה עם עצמי.
כל המילים עלו והקיפו אותי
זבל, טינופת, חור, בור, טיפשה, לא מספיק טובה, מכשפה, טיזרית חסודה.
חיבוק מנחם של תוצאה ידועה מראש
שהמחשבה שמהדהדת מעל הכל: את לא מספיק עבור שום גבר בעולם.
אני עוד חייבת לכם המשך לסיפור של איך עברנו משלב החיזור הפסיבי לאקטיבי
בין מילים מנחמות לאצבעות מרטיטות
מתי באמת התחיל בי תהליך של הבנה
שגבר כזה לא מוצאים בכל פינה.
''את תלבשי את התחתונים הללו ותגידי תודה שאני לא שולח אותך לשם עם חצאית קצרה''
''בבקשה לא.. אני מתחננת''
''מתחננת? אני לא חושבת שאי פעם התחננת על שום דבר''
''זה לא נכון! תדייק בעובדות שלך אדון!''
זה לא נכון , אני באמת לא יודעת להתחנן.
אני מכירה את התיאוריה .. אבל בפרקטיקה אני תמיד שוגה
לרוב כשאני ממש רוצה ממנו דברים
אני עושה זאת בדרכים מעט.. שובבות. הוא מבחין בהכל ועדיין.. הוא נותן לי לבטא את החלק הזה בי שלא יוצא הרבה
כל פעם הוא מצרף עוד חלק לפאזל , של החלקים הסוטים. עדיין אני לא בטוחה שהוא סידר את החלקים בסדר הנכון
אני כל הזמן עסוקה בלפרק את כל ההשקעה שלו וליצור פאזל חדש. כל פעם שזה קורה. הוא מחייך ומחבק אותי בחיבוק מוחץ.
''אתן לך בחירה: לעשות כדבריי או להחליף לתחתונים אחרים ולא לראות אותי שבועיים שלמים''
אילו באותו רגע הייתי מבינה את המשמעות הייתי בוחרת להקשיב לרצונו ולא להתייסר בצורה הזו.
מה גם שלא הרגשתי את הכאב שהוסוו היטב בקולו.
הוא המשיך להביט בי בשאלה ואני פלטתי
''אני מחליפה''
רק כשחיבק אותי ליד האוטו בעבודה הבחנתי בדמעות שהיו על לחייו.
הוא איחל לי בהצלחה, שאני מוכנה וקטן עלי ושהוא אוהב אותי
הוא נתן לי נשיקה על הלחי ולא צבט לי את הטוסיק לפני שהלכתי נרגשת למצגת של סיום הדוקטורט.
סוף חלק שני