הנסיעה בלילה עם כיסוי עיניים הייתה מאתגרת.
(כיסוי עיניים כביכול, צעיף של הלו קיטי נעים ופרוותי)
בעיקר כי אני לא סומכת על נהגים אחרים בכבישים.
כל פעם כשהאוטו נעצר הייתי מוציאה כזו יבבה. הרגשתי את הלב שלו נמחץ
הוא מניח יד בטוחה על הירך שלי ואמר ברוגע "ששש.. קטנה, עוד מעט מגיעים"
הייתי בטוחה שהוא ינצל כל רגע, כל דקה, כל שנייה להסב לי אי נעימות מציקה
הוא הרי שולט אכזר. עם רקורד מפואר, סימנים על סימנים על קנבס כפי שהוא כל הזמן תיאר
בייחוד עם השירן הזו שבא לי לדקור ולרקוד על הגופה (אני לא רוקדת)
"מה באמת קרה עם שירן?" פלטתי ברמזור התשיעי.. נראה לי.. אולי עשירי?
"שירן.." ענית מהורהר במפתיע. "שירן הייתה רגילה לי מדי, צפויה.." צחקת פתאום
"אני מבין ששירן זו הסיבה שנתת לי לנשק אותך , אה?"
כשסיפרת לך על החלום שהיה לי. שתקת הרבה מאד זמן.
חשבתי שהשיחה נעלמה וכל הזמן בדקתי שהשעון של הדקות בטלפון זז
"למה את חושבת שהיו בחלום את המוטיבים הספיציפים שתיארת?" הרהרת בקול רם.
"למה את מביטה מן הצד, למה את לא יכולה לדבר ולמה הקול שלי הוא הדבר היחידי שתיארת בי" הוספת והשתתקת לראות את התשובה מחלחלת
"אמרתי לך בעבר שרק לך הבחירה לאן לקחת את המערכת יחסים שלנו לשלב הבא. את לא צריכה להיות פעילה.
אני אגרום לדברים להתרחש. אבל בלי הסכמה מפורשת אני לא אתקדם"
"יש משהו שאת רוצה להגיד לי עכשיו?" שאלת ברמזור הבא
היססתי.. לא הפסקתי לחשוב לשנייה, המוח שלי היה באותו הרגע סערה וגם עיסה
לא נשמע סקסי במיוחד
ידעתי מה ואיך הוא רוצה שאני אגיב. הוא כבר תהה את זה כמה פעמים. כל פעם דחיתי אותו בתירוצים שונים
"אנחנו לא רוצים אותו הדבר", "אתה כזה זקן ואילו אני לא רוצה לראות אותך גם מת אני איהיה אלמנה נוראית" היו עוד אין ספור במספר.
כל התירוצים הצחיקו אותך , חלק גם שיבללו אותך. אני יודעת שרצית אותי מאד מאד וכל הזמן אני עוצרת , דוחפת ואז שוב מחרמנת.
עד היום אני לא יודעת להגיד מה הביא אותי להגיד את המילים. בטח בצורה המנומסת שאתה כל כך אוהב.
אז לא הייתי מאולפת כמו שצריך , בועטת לכל עבר ולא יודעת מה זה ללכת לאיבוד בתוך חיבוק . כזה שאתה מעניק לי ללא עלות.
"כן , בבקשה. אני רוצה לעבור לשלב הבא"
סוף חלק שישי