מעציב אותי אנשים יפים מדי.
כאלה שאף אחד לא רואה פרט ליופי שלהם שום דבר
מסתובבים בעולם וחושבים עליהם רק דברים מושלמים
כי עם כאלה קימורים, למה שיהיה להם רע בחיים?
הוא לא ישנא את האף המושלם שלו או את שרירי הבטן
לא תיהיה לו בעיה עם הבהונות שלו כי ואוו איזה שרירי ירך.
היא לא תשנא את עצמה , כי כל הגברים שהיו . באו והתפעלו,
כשהיא פתחה את הפה והוציאה מחשבה
ביטלו אותה, אמרו לה אל דאגה. את יפה. זה יפתח לך הרבה דלתות לעולם
אני חושב על האנשים היפים הללו
איפה הם מרגישים ריקנות
איפה העולם פוגש אותם,
במקום ה'מושלם'
האם הם בוחרים את האפשרויות הנכונות
או זורמים עם קצב המחמאות
כן, יש גם אנשים יפים שלא מתנצלים.
עליהם אין מה להרחיב.
כל אחד בוחר בדרכים שנכונות עבורו.
במרדף אחרי שלמות
מאבדים מהות
זה שפרי נראה טעים
לא מבטיח דבר על מה שבפנים
כולנו פגומים
מגיעים לעולם הזה ומחפשים את החצי השני
מחפשים כתף ואוזן, אולי גם מישהו שינגב את הדמעות
מחפשים כימיה ולא רק מולקולות בודדות
מה עם הפחד
כשהיופי יעלם
מה ישאר?
מי ירצה קליפה שפעם הייתה יפה
עכשיו היא קמולה
כפרח שלא קיבל מספיק אהבה.