''אין מצב שאני מודדת אותה'' אמרתי בקול קטן שנשמע לי בראש חזק וברור
''אני עדיין מתלבט בין השחורה לאדומה'' מלמלת לעצמך
''זה לא יפה לי... שמלות''' זעקתי עומדת מולו חכמה בג'ינס וחולצה עם חתול
הוא מניח את השמלות חזרה על הקולב בחנות ומסתובב אלי עם חיוך
''אמרתי לך שהיום אנחנו מנסים דברים חדשים. היית חכמה מאד בבית שביקשת ממני גלידה בכל מיני טעמים כפיצוי'' נזפת ברוך בלתי צפוי
''אני יודע שזה קשה לך , להבין כמה את יפה. לכן אני פה , לתקן את המשוואה''
ממתי אני עושה דברים חדשים?
מאיפה הוא הביא את הרעיון הזה שאני חייבת להיות בשמלה באירוע החברתי הבא שלנו
אני לא מבינה בכלל למה הוא חושב שאני שווה שמלות
סתם אחת.. חמודה, רגילה.. טוב רגילה אני לא. סוטה ומשוגעת לא קטנה. שאוהבת לנשוך ושמזיינים אותי כמו בובה.. שיט! בובות לובשות שמלות...
''את נכנסת עכשיו למדוד את השמלה האדומה ולצאת אלי עם הפנים לא בריצפה''
''את תסכלי במראה עד שאני אגיע מאחורייך ואניח לך ידיים על המותניים''
''משהו לא ברור בהוראות שלי?''
מה שלא ברור זה למה אני מתחרמנת מכל הסיטואציה הזו
אתה מורה לי לעשות משהו שאני לא רוצה
אני מתרעמת עלייך ואתה.. אתה.. מעצבן ולא מתרגש
העיניים שלך רואות דרכי ופשוט אני לא יכולה לעמוד בזה
אני נרטבת מהמחשבה על לרצות אותך, להיות בשבילך, בובה.
שלא משנה מה אני אחשוב, אתה כבר מזמן נמצא שם וקובע עובדות
''ברור,..א...''
לרגע כמעט נפלט לי השם שלו.. זה ששמור רק לאירועים שאני והוא אינם שווים.
אני מרימה מבט ונתקלת בחיוך שלו, זה שנמצא מתחת לעיניים שאני לא יכולה לסרב לו.
''קדימה, תמדדי. אני מחכה פה''
סוף חלק שמיני