לא מצפה שתבינו משהו ממה שכתבתי. לא עשיתי קישורים ואין הרבה פסקאות הגיוניות אבל זו הרגשתי. בכלל לא הגיוני שאתה צופים וקוראים אותי בבלוג פה. אני מבין שקר אבל באמת תתקדמו הלאה. אין מה לקרוא פה כי ממש לא ברור מה אני רוצה.
עוד סופש שאנחנו לא הולכים לדיווה.
למרות שעשיתי כמיטב היכולת שכל האנשים הטובים יהיו שם.
בסוף לא יצא, אבל אין אני בוכה על חלב ולא על מה שנשפך.
חוויה נעימה יצאה מזה.
לי ולה, בעיקר לה.
אבל כן מצאתי נקודות עניין מסויימות שם. הישיבה מעל, השליטה שלי בה והגורם השלישי שגנחה שם
היה מעניין, מרגש, מרטיט ומחרמן אבל גם מרוחק ומשביע.
אם הייתי צריך להחליט שוב בין דיווה בלי מכרים ומשהו קטן וטוב אז הפוסט הזה היה נכתב שוב.
אבל לחברים הטובים שהכרתי פה. כאלה שמאורעות החיים הכו בפניהם והרחיקו אותם קצת משמחות החיים אני מתגעגע.
בסופו של היום אני מרוצה.
חי ומתקיים בעצמי, בלי יוצא מן הכלל.
מתלונן שקר ונכנס מתחת לפוך כמו כולם רק כדי לגלות שמישהי גונבת לי את השמיכה כל הזמן.
מעניש וצובט על אפה וחמתה וגם בגלל שהכוס שלך מטפטף מזה.
כולם מאושרים.
לפני 12 שנים. 10 בדצמבר 2011 בשעה 16:58