לפני 10 שנים. יום רביעי, 11 בינואר 2017 בשעה 19:28
החיים , אין להם נקודת עצירה.
היום הוא המשך של אתמול ויהיה העבר של מחר.
אני חש פרץ של פגיעות, אחרי גל של חסינות.
ידעתי שיגיע אבל לא תיארתי לי את העוצמות.
אני יודע שבזמן אחר היית יכולה להיות אבק לרגליי ופסגה בליבי. מה לעשות שאני עכשיו מדמם כמו מסננת רגישות.
יש משהו בכן , בנות המין השני שכובש אותי.
ישבן
תלתל
או צבע עיניים.
כדי לענג אתכן
אני צריך לסבול בעצמי.
לעיתים אין אפשרות לחוות את כל הדברים שאני רוצה.
מה אני קודם?
כואב
או מכאיב?
מרפא
או הורס...
חבל תלתל,הייתי מרפא והורס אותך כל יום.
אוי כמה שאת מיוחדת
אבל לא שלי
ואני דורש בלעדיות.
נ.ב כנות היא דבר מדהים שהיא הולכת לכיוון שלך. שאתה חווה אותה בא לך לשבור למילה הזו את הפנים.