אוכל ארוחת ערב ונכנס לכלוב. בחוץ סערה ומגעיל ואפילו להוציא את הראש מהחלון אי אפשר.
נכנס לצאט.
שלום, מה שלומך?
כינוי לא מוכר ופרופיל מצונזר.
אילו הייתי שופט אותה לפי זה לעולם לא הייתי מוצא את עצמי בחברתה.
הייתי נשאר מדוכא ולא היה לי על מה לחשוב עד יום שלישי לפחות.
איזה מזל שאני לא כמו כולם (אופס, יצאתי מתנשא..לא בטעות)
לאחר דין ודברים רפואיים. יאללה בואי נדבר בשיחה אמיתית.
אהבתי את הקול בצד השני.היא נשמעה במצוקה אמיתית(לא באמת)
כזה קסם לא היה לי הרבה זמן. כאילו הלחם טחינה הפעיל כישוף כי לא שמתי מלח בו.
ודבר הוביל אל דבר. מקלחת , גילוח.. שיט אין לי בושם.. איזה עלוב.
על כביש 2 בדרך אל עין הסערה.
(סצינת המבט הראשון כאילו לקוחה מסרט)
רוח מטורפת! מקום חשוך ולא מעורר סימפטיה
אור חזק ומסנוור!
והיא צללית
(האור מאחוריה)
שולח ידיים לחיבוק (סוכם מראש)
ריח ראשון.. מה אני מריח זה..?
קווי מתאר בידיים..
רק אחרי שנכנסים לבית/דירה/טירה שעוד רגע תיפול.
אני קולט את השיער הארוך
את המבט החמקני
את החיוך..
ש-לום..
השותף נכנס.
הלכה האופציה להיות רעשני ולשמוע אותה מיבבת מהנאה מהולה מכאב.
תה? קפה ? לעשן בחוץ ואולי גם לקבל היפורתרמיה תוך כדי?
"יאללה זורם.."
"רוצה יין?"
"כן"
חבל, שתיתי את הכל שהיית בדרך.
אבל יש סאקה!
מה סאקה? מכל המקומות בעולם דווקא סאקה יוקרתי? אולי תנור? כיסא? כרית ?
לא יודע איך מהמבוגר האחראי שמוזג הגענו לחדר שלך.
כבר ברגע הראשון מסדר את הדברים בראש. זה לפה זה לשם .
"הי לא חשבתי שאפשר להיות בנוח על המיטה שלי!"
צעצוע כזה מבולבל כבר הרבה זמן לא הרכבתי.
מתענג על פעמים ראשונות. תחושות ראשונות. פטמות ראשונות, ישבן ראשונות, לחיצות ראשונות
"יש לי חבל. הוא לא עושה רעש ואני מתה שתכאיב לי"
(היא לא באמת אמרה את זה אבל זה מה שאני שמעתי)
"חבל באמת? , אולי אני אפנק את הישבן שלך בנחת ידי.. איזה מן דבר כזה מכות בטוסיק שקטות?! יש תורה שלמה בעניין ושקט לא כתוב שם"
ספאנק חלש, לא הרגישה. ספאנק חזק, אני נהנתי.
היא.. ששש.. זה יותר מדי רעש.
(פחדנית! )
מנסה שוב , אולי עם יד סגורה,. יד פתוחה, גב היד.. קולות מחאה שלה " נסה את החבל"
למה אין רעמים שצריך...
מתחיל טיפה להנות , שומע פכפוך של נוזלים...
"את נהנת" רוצה משהו תבקשי . לא למלמל לתוך הכרית. צריך לשמוע אותך אומרת את זה"
ההמשך לא יבוא.
הוא ימשיך בראש שלי.
עכשיו תורכם לשפוט ולפרגן.