את עוברת תקופה קשה.
אני לא יודע איך אני יכול להקל עליה,
אני רוצה לברוח איתך למקומות שטובים לי,
אבל אני לא יודע אם את רוצה.
הדברים נוחתים עלייך ,
פעם ועוד פעם,
בלי רחמים.
אני כל כך קטן בחיים שלך שאני לא יודע מה לעשות.
את שלמה?
את אבודה?
את יודעת מה את רוצה.
ידעת אי פעם?
את רוצה שאכיל אותך.
שאנסה לקחת ממך את התחושות הללו.
או שכל החיים לימדו אותך שאי אפשר לסמוך
שאין טעם להקיף עצמך בחברים
ורק את עצמך את יכולה לשאת.
את אימא ואין לך זמן לקרוא את הפוסט הזה.
שכל כולו הוא התחלה של משהו
שאין לי כוח או רצון להגדיר
את מלכה
שברירית ואיתנה
לפתוח לך את הדלת זה לא כדי להרשים אותך
זה כדי שהעולם המלוכלך הזה לא יגע בנפש היפה שלך
בגוף המושלם הזה
שבדים רכים ויפים מסתירים אותו ממני
אני יכול לבהות שעות בישבן שלך, או בקימור של הרגל שלך, או בכיפוף של הגב שלך.
אני רוצה לקחת את מה שמולי
את מלכה וממלכות לא לוקחים, מקבלים.
את רוצה לתת...
את רוצה לקבל...
שאלת אותי שאלות של מה וכך.
הייתי כל כך מופתע
למה שאת תתענייני בחיים שלי
הם כל כך לא חשובים פה
ההוויה שלך ואולי גם שלי.
בנויה מכל כך הרבה נקודות חפיפה קטנות
לא מורגשות
שמעבירות בי רטט...
'אני לא נשלט קלאסי', אמרתי .
אני נשלט בכלל?
אני יכול לקבל אותך ליותר מפרק זמן קצר.
אני יכול להכיל אותך ?
מה יכול לקרות בנינו.
מה יקרה
ומה קרה
אילו מחשבות שצצות אבל לא מחזיקות בפנים ,
גם לא יוצאות החוצה.
אני מכבה את המחשבות שלי
אני תוהה , האם ככה אני צריך להתנהג?
כל החוויה חדשה לי.
אני לא רוצה ללמוד מאחרים
אני רוצה לחוות מאה אחוז ממך.
שתלמדי אותי
להיות בשבילך
מה שתרצי
אני מסוגל להיות מה שתרצי?
את יודעת מה את רוצה,
אי פעם ידעת?