העולם כבר לא פשוט

כבר כמה ימים שאני מתנהג כמו ילד

אני צמא לתשומת לב, ושאני לא מקבל אותה אני מתחיל להתרגז ולהילחם עליה.

שמישהו מקבל תשומת לב, אני מתרגז

התחושות שעולות לי הם לא בקנה אחד למי שאני באמת.

שאני לא מקבל את מה שאני רוצה אני נעלב,

כאילו מדובר בפגיעה ישירה בי ולא בעובדה מוגמרת

ושיש בכוחי לשנות את הגזירה אם רק אתנהג 'טוב' יותר.

האם להיות מבוגר זה לדעת שאתה מתנהג כמו ילד ולהבין שזה לא נכון?

או להיות מבוגר זה לבחור לחזור להיות ילד , כי להתרגז או להעלב כמבוגר זה רציני יותר?

האם העובדה שאני יודע שאני מתנהג כמו ילד, הופך אותי למבוגר?

#אני לא באמת מצפה שמישהו יגיב לי כמבוגר, אבל ילדים מוזמנים לספר#