אל המסיבה אנחנו נגיע
את שיכורה
ואני מת לשכטה שתעיף אותי לענן טוב כזה.
אנחנו לא נגיע בזמן, כי אני לא קובע את הזמנים ולך יש לוח זמנים משלך.
מדי פעם אני מעיר אותו. כתוצאה מכך דברים נעים יותר לכיוון שאני רוצה,אבל אני ממהר לשחרר אותו, את הרצון. כי למסיבות אין רצון. שום דבר לא נקבע עד לרגע שהוא קורה.
לא חושב, עושה. וגם זה בערבון מוגבל.
לפני המסיבה יש רגע נהדר, בו את חשופה לפניי ואני מביט בלי אגו.
אל גוף יפה, ככה אני חושב, הדעה שלך נרשמה אבל לא נשמעת.
מביט אל גוף יפה שמחליף בדים עבורי.
אני יכול , ממש כמו במשחק מחשב, להלביש אותך בשלל האביזרים שיש.
לזרוק הערות ולראות אותן מבשילות בך רק כי בלבוש, אין לך באמת יכולת החלטה. אפילו בנעליים את לא החלטית ואין לך הרבה מהם.
'אני רוצה ללבוש מכנסים וחולצה' אמרת ואני ,חושב לעצמי ,אני רוצה ללקק לך את הפיטמה.
-'זה לא יקרה, תראי לי על מה עוד חשבת'
'יש את זה או שיש את זה עם זה'.
-'מה עוד', אני מקשה.
זוכר את השימלה, עם הגוון שאין לו שום מקום במסיבה רגילה?
'כלומר, לא גוון שחור?,
'כן'.
-'בואי נראה'.
'אין סיכוי שאני לובשת אותה, אבל.. אני אראה לך'
יש משהו אצלכן הנשים, הדרך שאתן מורידות ומלבישות את הבגדים, התשומת לב הזו לפרטים הקטנים
גבר, בשלב מסויים יקמט ויהרוס, אבל אתן.. מתייחסות לבד בעדינות לא צפויה. ואתן חוזרות על הפעולות הללו
מורידות
מלבישות
את עצמכן
זה מקסים..
(אבל בנינו הגברים, עם לא היה עירום.. היינו מתייבשים)
יופי, ככה תלכי.
'מה? , לא אין סיכוי. זה כל כך ... כולם יסתכלו עלי'.
'לא רואה בעיה עם זה'
'אבל זה ... איך אפשר להיכנס. יעשו בעיות כי זה לא שחור'
'לא יעשו, זו מסיבה של רוקי.. ואת יפייפיה'
'אבל היא שקופה!'
'מממ.. אז תצטרכי חזיה ותחתונים, חבל. אבל יש לאן לשאוף תמיד'
-אני רואה את החשש בעינייך, אבל יותר מהכל אניי רואה את היופי והעוצמה שבך מתפרצת.
אני אוסף אותך לרגע ומסתכל לך עמוק בעיניים ואומר לך בדיוק מה אני מרגיש.
יודע שזה יציף אותך ויסיח לרגע את הדעת שלך מדברים. יגרום לגלים לחרוש את הספקות ואולי.. עם קצת מזל, תשתכנעי שאת השמלה הזו , את לובשת הערב וזין על כל העולם. וייחוד על הספקות.
יפייפיה אחת.
(בסוף דווקא הצליח לי, כמעט ונשברתי, אבל למסיבה הזו הלבשתי אותך בדיוק כמו שרציתי)