העולם כבר לא פשוט

את הרגע של החניה אני שוכח מהר.

הכי גרוע נגלה בהמשך.

הצעדה אל הכניסה טיפה ארוכה מהרגיל.

חולפים על פני המקום האישי שלנו ומגיעים לכניסה.

כמו תמיד יש חששות. איזה נאום נקבל הפעם..

אבל את פנינו מקבל שומר אטום ואדמונית מעקצצת, 'בשימלה הזו את לא נכנסת!'

אני מתרעם :'זו מסיבה של רוקי, ולפנייך עומדת ג'נט'

האדמונית מתלחשת באוזנייה ומתרצה,

ואני סוג של מדלג איתך אל הכניסה.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהב את הנאומים של אלכסיי. האיש מיוחד בכל כך הרבה רמות. 

פשוט אי אפשר לדעת באיזה מראה וגישה נקבל אותו כל מסיבה. 

הנאומים הללו חשובים, לחברי קהילה חדשים וותיקים, גם דינוזאורים צריכים לפעמים תזכורת

שאנחנו קטנים וסוטים ומיוחדים. 

יש משהו מיוחד מאחורי הוילון בכניסה, 

כן עננת העשן זה לא החלק המיוחד... 

זה מרגיש כמו הקולסאום .. אתה צועד במסדרון ארוך, במקרה הזה גרם מדרגות מתפתל ומפחיד

והכל נפתח לרחבה צבעונית.

בכל מקום יש אנשים ונשים

לבושים וחשופים

מרקדים בהנאה או זזים בעצבנות מפינה לפינה.

לרוב, לוקח לי כמה דקות לקלוט את האווירהץ

אבל הפעם מהר מאד אני חש אל החברים הקרובים.. שבאו מרחוק כדי להצליף בישבנים אוהבים.

לראות אותה שוב מכופפת, ואותו לוקח תנופה כדי להנחית זוג כפות ידיים ולייצר אין ספור שטפי דם גדולים וקטנים,

להביט סביב בחברים הטובים, הסוטים והמחבקים. 

מסוג החברים שקודם יתנו לך חיבוק ואחרי זה סטירה וגם צביטה טובה בפיטמה או בישבן,

( אה רגע, זה אני)

החברים הטובים אומרים אחד אחת שלום. מחבקים שואלים ומנסים בעיקר להציף באהבה, מעל הרעש של המסיבה.

הפעם ההיכרות טיפה שונה, כי למרות שהופיעה במערכת הקודמת

היא פה לידי וסוף סוף היא פוגשת בכינויים ובאנשים שהם חלק מהעולם הבדסמי שלי.

את נבוכה ולאט לאט מפנימה שאת נמצאת בחברה הכי טובה שיש.

הם סוטים

הם שובבים

הם גברים

ויש גם נשים

יש פה אהבה

סקרנות

ושפע של דברים קטנים ונפלאים.

שלרגע עוטפים אותך כל כך חזק ש.. 

בואי נגיד שלא הפסקת לחייך 

ופשוט התמסרת.

דברים יצאו ממקום,

סימנים נוצרו 

רטיבות 

צמרמורות

והרבה תחושות

כל כך כיף, להביט ולצפות בך נעלמת למקומות הטובים

מקומות שאנחנו רק מדברים עליהם , לעיתים גם חולמים.

אני מוצף בתחושות

בשאלות

ובעניין של זהות

מה אני איתך, שולט ? נשלט? מתבונן מן הצד בך מתגרה בי למוות?

או אולי אגרד קצת ואנסה להשחיל קצת מהרצונות , תאוות ומחשבות משל עצמי.

'אוי, איזה שוט נחמד'

'אוי, זה נורא כבד.. מה זה תוספת? אוי .. זה ממש כבד'

'מממ אני אוהבת את התחושה של זה'

חלק את אומרת לי בלי מילים, חלק את לוחשת לי באוזן ונצמדת בחצי חיבוק .

אני כל כך נהנה לחוש את התחושות שלך, הידיים שמפשפשות בין הצעצועים, נוגעות לא נוגעות 

העיניים שמתבוננות ומאפשרות להסתכל עמוק לתוכך

יש בהן חששות, סקרנות בלתי נגמרת ו.. תאווה לנסות.. 

כמה הייתי רוצה שתנסי, עלי.. 

'אני רוצה שתצליפי בי' אני מצליח בקושי להגיד בקול רם. הגרון יבש פתאום.. הביטחון נעלם.

'אני לא יודעת...' ,

אני רואה את הספק.. את הדילמה. מבין שעדיין את לא בשלה ושולח אותך להתמסר לידיים בטוחות.

שהחברים שלי קודם יעשו ואחר כך ישאלו. זה אולי נשמע רע אבל שאתה סומך על אדם. קל לך לתת לו את החשובים שבאוצרותייך : הרגשות שלך, הסודות שלך וגם אותך..

שאני מחזיר את המבט אלייך את כבר בעולם אחר

השדיים שלך מבצבצים בצורה נאה למדי מהשימלה

יד אחת אוחזת בגרונך שניה מלטפת את ישבנך שלישי ורביעית צובטת את פטמותייך

והעורק הצווארי מאותת את תחושותייך 

העיניים שלך עצומות ולי נשאר רק לנחש מה עובר בך ששני דינוזאורים אדירים ממיסים את כל עכבותייך.

יש בי הרבה סיפוק והנאה לקבל אותך רגע אחרי לחיבוק מסטול ומרחף.