במקום שלנו
עם גוינט ומגה גוינט אנחנו מנסים לגבש מחשבות
אני כמעט לא מקשיב לך
נכנע לתחושות ולתשוקות שלי
הרצון בכאב מפצפצ כל כך הרבה חלקים במוח שלי.
בפינה שלנו יש שילוב של שני עולמות
ונילי של הבחוץ, עם ההתנהגות הוולגרית והמבטים שננעצים.
והמסיבה שמחכה לנו בפנים, עולם שלם של חוויות ותחושות. במקום בטוח.
אני טיפה אטום לחוויה שלך.. כולי מפומפם בכל שקורה סביבי.
מנותק, מביט פנימה.
המעבר מבחוץ לפנים הוא מענג
אני לא זוכר מתי הוחלט אבל הגענו גם לקומה העליונה.
גם פה, יש מסדרון ארוך של מדרגות והנה.. נפתחת לה קומה של דמויות
דמויות מוכרות ודמויות חדשות
גברים, נשים, שולטות נשלטים , שולטים נשלטות..
הכי כיף להגיע לחלל ולנסות לנחש
מה הדינמיקה
איפה כל אחד מרגיש טוב עם עצמו
ואיפה הייתי רוצה להיות
למטה או למעלה
על הברכיים או צמוד לצלב
כל ההחלטות הללו מסחררות אותי ואני פונה לשיחה
אל תשאלו אותי על מה היא הייתה, אבל במהלכה עלה לאוויר חבר, חבר ותיק
גלגל הכאב.
לקרוא לו חבר ותיק זו הגזמה. אבל בשבילי הוא מהווה מפתח לעולם של תחושות שאני לאט לאט מתמכר אליהם
כן, זה לא סוד ואצהיר על זאת הרבה, יש לי רומן עם כאב.
במקום שהייתי לא היה מוזיקה
גם לא היו אנשים אחרים
רק זוג עיניים סקרניות
והתחושות שלי
הרצונות שלי
ו.. נו. האנחות שלי.
לתאר במילים וצלילים את מה שעבר בי לא אעשה
אני לא כותב מוכשר עד כדי כך.
אבל הנפש שלי הייתה קרועה בין הרצון שלי לחוות כאב כאן ועכשיו
לבין להיות לרגליה של האישה היפה שנותנת לי חלקים קטנים מדי ממנה ומלמדת אותי ריסון.
הפעם הכאב ניצח ולא רציתי להפסיק.. גם שדם התחיל לבצבץ מן השריטות שעכשיו מעטרות את זרועותיי.
שהבוקר עלה והיה אפשר להתפאר ביצירה של ידיי
הבנתי
שזה אחד מהסופי שבוע המיוחדים ביותר שלי.
הסוף.