השלט היה שם
אדום על גבי לבן ואז נעלם
אני רואה אותה צועדת אלי.. צעדים קטנים, חיוך קטן.. איפוק גדול
הידיים מושטות לצדדים.
ואני מוצא את עצמי מוקף
בניחוח אלוהי
מתקתק
שיער מדגדג את פניי.
והיא שם, בשר ודם, עור וגידים.
הולכים אל המכונה ואז אל כפתור המעלית
אני מביט לרגע ומוצא עצמי
ברכות קטיפתית, לחות מהוססת ולשון מחוספסת
אני עוצם עיניים ומתמסר
בהרף עין, חולפים רגעים שלמים.
אני רוצה עוד , אני אומר לעצמי.
גנבה לי את המהלך, אומר הקול השני.
'הבאתי לך תפוח'
ירוק , קטן, כמו הפעימה שהחסרתי,
מתענג על הנגיסה הראשונה, השניה, השלישית..
איזה אוטו .. איזה אוטו?
שחור ? כתום? לבן?
מה יקח אותי מכאן ולאן מועדות פני?
אני עייף?
אני נהנה?
אני מסוגל בכלל לחשוב?
מתיישב.
גם היא
חיש מהר אנחנו כבר לא שם
אנחנו פה
כוון אותי
בדרך
לאן הולכים
החצר של אורי כמובן.. ספה, תה, ואוויר מושב.
"טוב, אז תמצא מקום לקנות חלב"