היה זה יום ראשון, סופש חלומי עבר על שנינו.
אם כי השארתי בך פירורים של ספקות. לא בטעות , לא במרומז. אמרתי את רחש ליבי כסוג של נבואה.
התגובה החד משמעית שלך, הבהירה לי כמה זה לא היה צפוי.
אני מניח שבתוכי אני מחכה שמשהו רע יקרה..
שכל השלמות הזו תתנפץ לי בפנים, פולני נו...
פעם האמנתי ברומנטיקה, שאהבה זה לנצח ושאהבה תמיד תנצח.
גיליתי שהעולם טיפה יותר מורכב משלגיה וגם שם.. לא מספרים לנו את כל הפוליטיקה והתככים..
נחזור לעניינו.
פגשתי בחלק גדול ממשפחתך. היה מקסים ופתאום להיכנס לביתך. מרגיש יותר נעים.
החדר, המיטה המרפסת השידה והשולחן הקטן בצד שבו אנו סועדים.
ואת. שממלאת אותי בכל כך הרבה תחושות, שמאירה בי כל כך הרבה דברים,
יש בך כוח אדיר ואני.. מתענג על התחושות.
הגיע יום ראשון ואיתו שאלות שדורשות מענה.
לא נדמתי ופצחתי במונולוג שאת מקשיבה לכל מילה.
באתי ישר, בלי לסובב את זה. אמרתי בקול שיכול להיות שלא הכל לנצח...
לשם שינוי עשיתי זאת בעקבות שאלה ולא בעקבות ריב.
הרבה מאד שנים הרצונות שלי יצאו רק שהייתי לחוץ לפינה ולא כי אני שואף באמת להיות כנה , גם שכואב והפעם לא במטרה להכאיב.
תיארתי לבטים
תיארתי תרחישים
תיארתי מילים ושאלות שצפות שאני מדבר עם אחרים
הם מציפים זאת כדי להזכיר לי את מה שחשוב. כי לעיתים.. אני מגלה מאוחר מדי ששכחתי כמה דברים מחוץ לעצמי.
אין לי אנשים שמחפשים לפגוע בך
נכון שיש ביננו פערים אך אני הראשון שיודע שזה רק מספרים
את בכלל נערה מתבגרת ואני ילד שובב שאוהב לשחק בחבלים
שאלת ועניתי , שאלת והשבתי.
השיחה לא הפחידה אותי ידעתי בליבי שהיא חייבת להעשות
שאיתך לא אעשה את טעויות העבר
שאיתך איהיה כנה עד כאב עצמי, כי מגיע שלא יהיו ביננו סודות
גם אם האמת לא קלה עיכול. לא מהצד שלך וגם לא מהצדי שלי.
שסיימנו את השיחה , סיימנו אותה מהר. היה כבר עמוק לתוך הלילה והרבה דברים לעכל.
אני רק זוכר את ספק שחילחל. את הרצון לדעת שאת בסדר
שאני עדיין אורי ואת עדיין אלוהית
השיחה הזו זרקה אותי לפעם הראשונה שנפגשנו, כולה לפני 3 חודשים וקצת.
שהבטתי בעיניים שלך והבנתי מה יש לי בשולחן איתי , שמעשנת לאט ומשקיעה מאד בציפורניים.
אחר כך גם הבנתי עוד דברים, אבל זה לא לעכשיו.
ראיתי שם, ניצוץ שמתחבא.
שכבות על פחדים על שנים על שכבות על שיגרה על מלחמות עצמאיות שהחביאו אותו
ישר הבנתי שהמפגש ביננו הוא סוג של גורל
שאת הניצוץ הזה העולם חייב לראות. בין אם זה העולם שלי או העולם שלה
ידעתי שלא ארפה עד שאשחרר אותו קצת
אילו ידעתי.. כמה הנאה נפיק שנינו מכך.. אולי הייתי מגיע מוקדם יותר לחייך
אתמול סיפרת לי את תולדות (חיי) האהבה שלך/ניקול קראוס (אלוהית)
כל כך הרבה דברים הסתדרו לי.
כל כך הרבה דברים קיבלו משמעות מעבר, כאילו מצאתי את החלקים החסרים של הפאזל
לא היה לך קל. הקול רעד, גם הגוף וגם הנפש.
הייתי שם כי רציתי , חיבקתי כדי להכיל. ליטפתי כדי להקהות את הכאב
למרות שהכי רציתי לקחת טיפקס ולמחוק את כל הרגעים הלא נעימים.
רציתי, אבל עמוק בפנים הבנתי שזו מי שאת ובך התאהבתי.
לא רק בניצוץ אלא גם בדרך שלו להבשלה.
סיפרתי לך, שפעם אחרי שהתגרשתי הפסקתי להתנצל והדבר הראשון שאמרת לי אתמול זה סליחה.
על שדיברת
על ששאלת
על שהעלת את הנושא
על שהיית אלוהית ודיברת
הוצאת את החששות מהפה
שהוצאנו הרבה מילים ידעתי שהלילה לא אכאיב לך
שהלילה לא אכאיב לך, שנזדיין באהבה
ידעתי שאני רוצה להקיף אותך באורי ושתביני כמה את חשובה לי
כמה המילים שלך היו חשובות לי להבין
לא הפחדת
לא הברחת אותי
רק קירבת אותי אם הדבר עוד אפשרי, קרוב ממש נוגע, לב אל לב. בשר אל בשר
עובדה.. החום בנינו היה בלתי נסבל. רק התקרבנו וישר להטנו
לא ישנתי טוב
גם את לא
אבל מאז. אני חושב עלייך , עלינו. בלי הפסקה.
המסת אותי, שאמרת על דרכים אחרות.
אני מרגיש למה המילים התכוונו ואני פשוט עוד הרבה מאחורה בחשיבה
הזהרתי שאני קולט לאט יותר..