"בחלל הפנוי נאבק בעצמי ,
מערבולת החושים שוטפת אותי
וכשלווין של אהבה משדר מרחוק
אני קולט אותו גם בבכי גם בצחוק
קסם לא יבוא לעומדים מהצד
לא יפול מן השמיים ברגע אחד "
תודה לכל מי שבחרו לבקר פה.
מוזמנים להשאיר תגובה ולא להסתפק בחיבוב בלבד.
הבלוג נכתב בזמן אמת בחיי ומלווה אותי מ2005.
ככה שהשינוי שחל בבלוג לאורך הזמן גם חל בכתיבה שלי, ראו הזוהרתם.
הכתיבה שלי מבוססת על הירהורי ליבי, מחשבותיי והחוויות שליוו אותי בשנים
אני לא כותב עבור קוראיי או עוקביי. אני כותב עבורי בלבד.
המילים , הרגשות והתהיות שאני מעלה פה שייכות לתוך מסלול חיי .
אין פה פוסטים מחוקים.
יש פה הרבה רגש ומעט תיאורים של איברים.
תמונות מועטות ואפילו לא איבר מין אחד
כאיש של המילה הכתובה, אני משתדל לשמור על כבודו של הטקסט
רק לעיתים מתעקש להוסיף שיר טוב, כי מוזיקה זה החיים.
קריאה נעימה!
מחשבות(64)
אני(26)
דרך(3)
בדסמ(41)
פרידה(13)
חשוב(12)
שירה(13)
סימן(1)
מהות(25)
להיות איתי(6)
2026(2)
ביחד(29)
חורף(3)
פטיש(3)
למה(1)
אמון(1)
נוף(9)
בוקר(6)
זיכרון(8)
חלומות(1)
לפני 6 שנים. יום שני, 30 בדצמבר 2019 בשעה 8:26
הרגע הזה
שהירך שלך בוערת
והאצבעות של היד שלי מזמזמות
מהמפגש בין ירך פנימית לכף יד פרושה.
אני נושם את הכאב שלך פנימה ומגלה ,כמה מפתיע, שאת רטובה ומיוחמת
אישונייך מוגדלים
את נושמת בכבדות
לא באמת סוגרת רגליים
לא באמת מבקשת שאפסיק .
כל כולך מבקשת עוד
גם שאני מסובב את כף היד ומתמקד בנקודה אחת.
כי יש לנו כמה ימים בנפרד ואני פשוט חייב להשאיר תזכורת
כזו שתלך איתך כמה ימים
תזכורת שתגרום לך להרטיב את המוח המטונף שאני כל כך אוהב..
לפני 6 שנים. יום ראשון, 8 בדצמבר 2019 בשעה 19:34
באמת יום ראשון היום?
למה לא שלישי, או חמישי. למה אני צריך לעבור את השבוע הזה . למה לא פשוט לא לדלג לסוף.
ועכשיו, רגע לפני סופו של יום
שהכל מטפף בחוץ ורטוב ורעמים וברקים בחלל
היא כותבת לי
מתגעגעת
רוצה להיות עליך
להתכרבל בתוכך
לילה טוב וחלומות רטובים
אורי שלי.
לפני 6 שנים. יום חמישי, 5 בדצמבר 2019 בשעה 10:02
אני צמאה
אין בקבוק מים באוטו
רגע
תפתחי את הפה
מייצר רוק ומעביר לך. לא יורק, שלא יתבזבז.
מממ.. עכשיו את שוב רטובה.
בדסמ(41)
חוויה(16)
איניטמיות(4)
