*סגנון חדש שאני מנסה*
.
…
זה היה עוד יום רגיל, עמי בדיוק סיים לארגן את התיק שלו לקראת הטיול שטח הגדול שלו ושל אחותו תמי ביער מאחורי הבית שלהם. עמי ותמי גדלו ושיחקו ביער כל חייהם אך לקראת הטיול הגדול שמציין את חגיגות ה18 שלהם הם רצו ללכת לאגם האסור, איזור שהוריהם הזהירו אותם לא להתקרב לשם מאחר ומי שהולך לשם לא חוזר בחיים.
עמי ותמי לא פחדו אף פעם מאתגרים ולכן לאחר שסיימו לארוז הכל יצאו מיד לכיוון האגם.
לאחר שצעדו במשך כמה שעות הם הגיעו לשביל האסור שמוביל לאגם, באמצע הדרך הם החליטו לעצור ולהכין לעצמם ארוחת צהריים, עמי הלך לאסוף עצים למדורה ותמי החלה להכין את האוכל, לפתע תמי שמעה את הקול של עמי קורא לה ״תמי!,מהר! בואי מהר!״, תמי עזבה הכל ורצה לכיוון קול הצעקה.
כשהגיעה תמי כמעט מעדה למראה הבית הורוד והמנצנץ שנראה כאילו יצא מחלום, ״מה זה הבית הזה?, מי גר כאן?״ שאלה תמי. ״אין לי מושג״ ענה עמי.
״יש רק דרך אחת לגלות״, אמר עמי תוך כדי שהוא מדלג מעל הגדר ומתקדם לעבד הדלת הזהובה. ״אבל, כבר מחשיך ויש לי תחושה רעה״ אמרה תמי בקול חושש. ״הכל בסדר אני כאן״ אמר עמי באותו קול שהיה משתמש כדי להרגיע את תמי בכל פעם.
*טוק טוק טוק*…
״רואה, אין אף אחד, כדאי שנלך״ אמרה תמי
*טוק טוק טוק טוק טוק* המשיך עמי.
לפתע נשמע קול צרוד אך מתרגש מכיוון הדלת ״מי שם?״
כאשר נפתחה הדלת נעמדה מול עמי ותמי דמות של אישה זקנה בדרך בה עמדה אך פניה היו נראות כאילו כמעט ללא קמטים, היא אומנם הייתה כפופה אך היה נראה שהיא מעמידה פנים אך מדוע לה להתחזות לזקנה? חשבו עמי ותמי. בגדיה היו בגדי עור שחורים ומעל הכל כיסה מעיל אפור תפור מסחבות, דבר שנגד את הבית הנוצץ.
מול אתה אישה עמדו עמי, נער צעיר עיניים חומות בהירות מבנה חטוב קצת נמוך לגילו פזיז והרפתקן, ולידו תמי, נערה שקטה שיער זהוב עיניים ירוקות וגומות חבויה לתוך עצמה וביישנית, למרות שהייתה לבושה היטב עדיין יכלו להבחין בגוף המשגע שלה.
״היי, אני עמי וזאת תמי, אנחנו חוגגים את יום הולדת 18 שלנו בטיול לאגם האסור ונתקלנו בבית שלך ולא יכולנו שלא לעצור״.
״אה, אני רואה,״ ענתה האישה באותו קול צרוד, ״אתם בטח קופאים וגוועים ברעב, אולי תיכנסו לתה חם ואכין לכם את הפאי המפורסם שלי?״
״אנחנו לא מכירים אותה״ לחשה תמי לעמי.
״בוודאי, אנחנו נשמח״ ענה עמי בפזיזות תוך כדי שהוא מתעלם מתמי.
כאשר הם נכנסו לבית הם גילו שאומנם בחוץ הוא ורוד ונוצץ אך בפנים הוא שחור ואפל, כמעין מרתף של טירה ישנה, בעודם יורדים במדרגות האישה החלה לספר להם, כמעט ואין מטיילים כאן באיזור, אני לא יודעת למה, הנוף והאוויר כאן לא מהעולם הזה״.
״כן, אני חיכיתי כל חיי עד שתהיה לי הזדמנות לטייל כאן״ ענה עמי.
״הגענו״ אומרת האישה,״תשבו כאן אני אלך להכין תה״ אמרה האישה והשאירה את עמי ותמי לבד במרתף, לשבת על כיסאות עץ ישנים ומאובקים,״יש לי תחושה רעה״ אמרה תמי, ״משהו באישה הזאת גורם לי לצמרמורת בגב״.
״את סתם מפחדת, היא נראית לי נחמדה.״ השיב עמי, תוך כדי שהוא חוקר בעיניו את החדר.
״עיצוב פנים קצת משונה, הרבה שלשלאות מהתקרה״ אמר עמי תוך כדי שהוא מתקרב לדלת בקצה של החדר.
״אל תיכנס לשם״ אמרה תמי. ״אין לך מושג מה יש שם ואולי נסתבך!״.
עמי, סקרן כתמיד הושיט את ידו אל הדלת ופתח אותה,
חושך מוחלט, הוא נכנס והחל לחפש את המתג לאור,
כאשר מצא את המתג והדליק את האור נגלה לפניו חדר מלא בכלובים מלאים בנערים ונערות קשורים וערומים עם כיסויי פה, עמי יכל לראות את הפחד בעיניים שלהם כאילו הם זועקים לו ״תברח!״.
עמי הסתובב לצעוק לתמי אבל מולו נעמדה האישה, זקופה, מחייכת אליו במין חיוך של לביאה שמצאה את הטרף הבא שלה כשהיא מחזיקה מזרק ומאחוריה עמי יכל לראות את תמי מעולפת על הכיסא שבחדר השני.
״אין לאן לברוח, אני הולכת להנות ממך״ אמרה האישה בצחוק מרושע.
אשמח לפידבק והאם להמשיך לחלק 2.
