שליטה כדרך חיים

שאני מאונן...

בשנה וחצי האחרונות לא אוננתי 

כי היה לי אותה

עצוווווב

יום כזה שאני מריך מישהי שתהיה תחת הרגליים שלי

להצליף לה

להשפיל אותה

להכאיב לה

לאהוב אותה כמו שרק בסדמיים אוהבים...

משעמם לי רק מלחשוב על סוף שבוע נטול חוויות

ואפילו לא מצאתי לפחות אנשים נורמלים להתכתב איתם!!!

שבו הייתי אמור לפגוש אותה 

כמו בשנה וחצי האחרונות

אבל זה נגמר...

ויש לי סוף שבוע פנוי ומשעמם

פותח עיניים אחרי שעתיים. היא עדיין על הברכיים לימיני.

מוציא סיגריה. מדליק. 

את המאפרה שלי. פתחי את הפה. אני אומר. והיא פותחת את הפה.

ממשיך לעבוד. מאפר לה לפה. הפה שלה פתוח. רוק מעורבב עם אפר נוזל לה על הסנטר ומשם לחזה.

מסיים את הסיגריה. היא נשארת עם הפה פתוח. מסריח. מלוכלך.

לכי למקלחת כלבה, צריך לשטוף אותך אמרתי. והיא על ארבע, הולכת, פה מטפטף לכלוך, ממושמעת לאדונה.

אמצע החורף, צפון הארץ, שעת לילה מוקדמת, קור אימים, והיא ערומה, על ארבע, במקלחת.

פותח את הברז, מים קפואים, והיא צועקת, צורחת, תודה אדוני ! 

עשר דקות במים קפואים. רועדת מקור. תרצי שאחמם אותך ?

כן אדוני היא אמרה.

העמדתי אותה מולי, תפסתי את הכלי שלי, ושאלתי, את בטוחה ?

כן אדוני היא אמרה.

שטפתי אותה עם השתן החם שלי, חיממתי אותה בכל הגוף. בפנים, בבטן, בגב, ברגליים.

עד שהיא התחממה.

תודה אדוני תודה תודה תודה שאתה משתמש בי !!!

איפה את ? אני מתגעגע אלייך!

כועס על העולם שלקח אותך ממני עם סיבות כאלו טפשיות...

וכועס עלייך שלא דאגת לי למחליפה.

מהבית קפה המשכנו לצימר שהיא שכרה מיד אחרי שאמרתי לה שאם היא שלי היא תצטרך להוכיח את זה במהלך הסוף שבוע הקרוב.

הגענו לצימר. צימר יפהפה, מיטה זוגית, ג'קוזי, בריכה פרטית, והמון מגבות...

תתפשטי.

והיא התפשטה, ליד הדלת, דלת פתוחה, התפשטה לגמרי, לא הייתי צריך לומר כלום.

רדי על ארבע.

והיא ירדה, כמו כלבה, ונבחה. זה היה צליל קסום.

הורדתי נעליים. תלקקי את הרגליים שלי כלבה.

והיא ליקקה, כמו כלבה, עם לשון ארוכה, ואני עם הלפטופ ממשיך את העבודה. לא מתייחס אליה. היא לא קיימת מבחינתי, אך עם זאת קיימת.

תפשיטי אותי כלבה.

והיא הפשיטה, בעדינות, ברוך, בגד אחר בגד. עם כל האהבה. לא מוציאה הגה רק מיישמת את ההוראות שלי.

תכיני קפה כלבה.

והיא הכינה, עדיין על הברכיים, כמו כלבה אמיתית, מבלי שהייתי  צריך לומר לה.

מביאה לי את הקפה, מקבלת נשיקה, דמעות תודה בעיניים שלה.

אני הולך לישון. היא על הרצפה לידי.

,

10/12/2022 לפני שנה וחצי

הייתי מיואש. כבר מעל 3 שנים שאני בעולם השליטה, וחוץ מכמה קשרים וירטואלים וכמה סשנים, לא מצאתי את מה שאני מחפש.

בסך הכל חיפשתי נשלטת. אחת כזו שתהיה שלי, אחת שתרצה שיהיה לי טוב, אחת שתרצה לעשות את מה שבא לי. ואני לא מוצא.

כל מי שהתכתבתי איתו, בכלוב, בצאטים, בקבוצות בטלגרם. כולן היו חרטטניות פחדניות שרק רוצות לשמוע מה היה לי כדי לספק לעצמן את הפנטזיה.

אז זהו. אולי הגיע הזמן להתייאש. אולי הגיע הזמן לוותר על החלום ולחיות חיים מונוגומיים וניליים ומשעממים.

כמה אפשר לרדוף אחרי דבר שלא מגיע ואפילו לא קרוב להגיע.

ערב כזה ללא מוצא. ערב שהחיים נראים כמו אוטוסטרדה שרכבים טסים בה ואתה עומד בצד, אבל אף אחד לא עוצר לך.

סגרתי את המחשב בעצב. נכנסתי למיטה והלכתי לישון בהחלטה שהשבוע זה הצאנס האחרון שלי לעולם הזה, ואם השבוע זה לא מתקדם למקום רציני יותר, אני מוותר על החלום.

12/12/2022

הודעה בכלוב מנשלטת חמודה. 

אני מגיב בסקפטיות, אך העניינים מתגלגלים די מהר.

תוך שלושה ימים כבר היינו בשלב שרווצים להיפגש. כנראה שהיקוםם שמע לתפילותי.

הבהרתי לה שאנחנו נפגשים לקפה במקום מרוחק כי אני לא רוצה שיזהו אותי [כן אני עדיין בארון].

15/12/2022

נפגשנו בתחנת דלק נדחת בצפון, הגעתי עשרים דקות לפני הזמן וחיכיתי לה.

אחרי רבע שעה נעצר לידי רכב יוקרתי, וממנו יורדת אשה בשנות השלושים המוקדמות לחייה, יפהפיה [יותר מבתמונות] מלאה שיער גינגי אסוף לקוקו מהודק, חליפה בצבע אפור ונעלי עקב אדומות על גרביון שחור. אבל בעיקר מה שתפס אותי בה, זה המבט הכנוע שהיה לה בעיניים. מבט שאתה לא מצפה לראות מאשה שכל כולה מייצגת הצלחה.

ואז המבטים שלנו נפגשו. אני המשכתי לסרוק אותה מלמעלה עד למטה. והיא באופן מיידי השפילה את עיניה.

היא עמדה במרחק 5 מטר ממני בקושי יכולה לשמוע אותי. אך כשאמרתי כמעט בלחישה, ידיים מאחורי הגב, מיידית היא שילבה את ידיה מאחורי הגב.

תתקרבי אלי אמרתי, והיא התקרבה.

רדי על הברכיים אמרתי, והיא ירדה על הברכיים.

תסתכלי עלי אמרתי, והיא הרימה את מבטה.

את לא מתביישת לכרוע ברך במקום שיכולים לראות אותך? שאלתי, והיא ענתה מה שעושה לאדוני טוב.

ומאותו רגע היא היתה שלי. 

את רוצה להיות השפחה שלי ? שאלתי אותה. והיא ענתה עם דמעות בעיניים, כן אדוני.

אבל עכשיו זה נגמר. אחרי שנה וחצי...

שנינו ידענו שנינו כאבנו...

שכבתי על המיטה בצימר שלקחנו.

מצד ימין שלי על הרצפה, שלובת רגליים, ישבה דפנה שלי.

עם מבט עצוב של תקופה שמסתיימת.

שנה וחצי קסומות שהיו לנו נגמרות עכשיו.

שנינו ידענו שנינו כאבנו.

לא יהיו עוד מפגשים בסופי שבוע עם תשוקות מטורפות.

לא יהיו עוד הוראות באמצע היום בפתע פתאום.

לא יהיו עוד מחוות התמסרות וביטויי שייכות.

לא יהיו עוד חוויות שליטה ברמה הכי עמוקה שיש.

שנינו ידענו שנינו כאבנו.

הפעם האחרונה שאני אראה את המבט המתחנן שלה.

הפעם האחרונה שאני אראה את הפרצוף המושפל שלה.

הפעם האחרונה שהיא תראה את המבט הקשוח שלי.

הפעם האחרונה שהיא תראה את המבט האוהב שלי.

שנינו ידענו שנינו כאבנו.

שנינו ידענו שזה לא באשמתנו.

שנינו ידענו שלמרות זאת זה עדיין כואב.

שנינו ידענו ששום דבר לא יכול לשנות את זה.

שנינו ידענו שיש לנו דמעות בעיניים.

שנינו ידענו שנינו כאבנו.

שנינו כאבנו את הבדידות שתהיה מנת חלקנו.

שנינו כאבנו את החיים שבעל  כרחנו.

שנינו כאבנו את הפרידה שנכפתה.

שנינו כאבנו את החיים ואת האהבה.

שנינו ידענו שנינו כאבנו.

שנינו ידענו שנינו כאבנו.

שנינו ידענו שנינו כאבנו.