דפיקה בדלת.
הדלת נפתחת, בפתח היא עומדת, לבושה בדיוק כמו שאמרתי לה.
שיער פתוח.
שמלה קצרה בצבע שחור.
מחשוף עמוק.
גרבונים שחורות.
נעלי עקב שחורות.
מבטה מושפל.
היא יורדת על ארבע, נכנסת לבית וסוגרת את הדלת מאחוריה. מבלי לומר מילה.
יורדת על ארבע ומתחילה ללכת לכיווני כשראשה מורד ומבטה מושפל,
אני יושב על הספה ממול הדלת ורואה סרט. "רגליים" אני אומר כשהיא ממש מתקרבת. והיא ממהרת לחלוץ לי את הנעליים, ולהעביר להם ניקיון קצר. "רגליים" אני אימר בטון יותר חזק, היא קופצת, עוזבת את הנעליים, ממהרת להוריד לי את הגרביים וללקק לי את כפות הרגליים באינטנסיביות.
אני נותן לה ללקק לי את כפות הרגליים כמה דקות עד שאני מזיז את כפות הרגליים. היא נשארת לידי כמו כלבלב שצמוד לרגלי אדונו.
לא שמעתי את הקול שלה מאז שהיא הגיעה.
ככה אני אוהב אותה. כמו חפץ. לא מדברת. פה רק כדי למלא את רצונותי.
"קפה" אני אומר בנונשלנטיות. היא נעמדת במהירות על הרגליים והולכת למטבח להכין לי את הקפה שאני אוהב. היא כבר יודעת איך אני שותה, לא צריך לומר לה כלום.
אני לוקח ממנה את הקפה ואומר בשקט "בגדים".
תוך 40 שניות היא ערומה כביום היוולדה, היא מקפלת את הבגדים בצורה יפה על הרצפה כמו שאני אוהב ומגיעה לעמוד לידי.
"מדף" אני לוחש.
היא מתקפלת לידי על הברכיים וידיה פרושות לעומתי מחכה להחזיק את הקפה. ולי יש מדף להניח עליו את הקפה.
"סיימתי את הקפה" אני אומר.
והיא כמו משרתת טובה קמה לזרוק את הכוס לזבל.
"אני חרמן" אני לוחש.
והיא. זונה חרמנית ופתטית שהיא. רק חיכתה לשמוע את המשפט הזה, רצה אלי, מורידה לי את המכנס ומתחילה לשחק איתו, למצוץ אותו, ללקק את הביצים ולסםק אותי בכל דרך שהיא.
היא כבר יודעת שאסור לה ליגוע בעצמה תוך כדי. היא פה בשביל לספק אותי ולא להיפך.
אחרי עשרים דקות אני גומר. כמה מטחים של זרע. חלקם בפה שלה וחלקם על השיער והפנים שלה. היא אוספת הכל עם האצבע ובולעת כמו ילדה טובה.
אני לא נותן לה זמן להתאושש או להיות מבסוטה מעצמה ואומר "הבית מבולגן".
במשך שלושת השעות הבאות היא מסדרת את הבית, עושה כביסות, שוטפת רצפה, שוטפת כלים, עושה חלונות, מחליפה מצעים, מקפלת כביסות ולסיום, מכינה לי אוכל ומגישה לי אותו.
מתלבשת והולכת.
לא שמעתי ממנה מילה כל הזמן שהיא היתה פה.
לא דיברתי איתה מילה כל הזמן שהיא היתה פה.
חפץ שלי.