חרטא בגרוש

היה קרוב. קרוב מאוד.

חוזר מסשן של חצי יום, מתקלח ויושב לנגן קצת, כי משהו ניסר לי בראש כבר שעות.

הדלת נפתחת. היא חזרה מהמקלחת.

תולה את החלוק ומענטזת, בתמימות גרידא, לעבר הארון.

הטוסיק מפזז מולי בחן שגרתי.

היד הפורטת נפרדת מהמיתרים ומתחילה לטפס באויר.

המוזיקה עוצרת. 

אני מביט ביד, שמתחילה לצנוח בחזרה למטה. 

זה לא הטוסיק הזה. 

ואז היא מסתובבת. לובשת תחתונים. 

"מה נבשל הערב? הילדים תיכף חוזרים".