אני יושבת בעמדה שלי במשרד
היא נוחה עם שולחן ענק כיסאות מנהלים ונוף מהמם אבל אני שונאת אותה כי היא פתוחה לכניסה וחשופה, מרגישה כאילו אני מוצגת לראווה.
סך הכל הקבלה היא הפנים של המשרד אמר פעם המנהל, ואת... ייצוגית.
צהריים מנומנמים, אין הרבה עבודה, יושבת מול המחשב לעשות משהו לא חשוב כמו לעבור על מיילים ובראש רצים פלאשבקים של סקס וקטעים מחרמנים שהיו לי או ראיתי.
למה המוח שלי לא יכול להריץ איזה סרט אחר?
אין איזה תוכן מעניין ללמוד או משהו חשוב שיכניס לי כסף?
לא. המוח שלי בוחר להזכיר לי כמה הייתי רטובה שם או כמה ההוא חתיך ולא פה יותר.
חבר למשרד עובר זורק איזה בדיחה נחמדה להעביר את הזמן וממשיך בדרכו למשרד שלו.
אני מרגישה איך אני מתחממת
ועוברת לדמיין איך אני ממשיכה אחריו
נכנסת למשרד שלו כשהוא יושב שם לשולחן
''מה את עושה?''
סוגרת את הדלת ולא עונה
מחייכת
''טאג?''
נועלת
אני לובשת שמלה קצרה, בלי חזייה ועקבים (ייצוגית אמרנו?)
פושטת ממני את השמלה בתנועה אחת
עכשיו הוא מבין מה אני עושה פה ומחייך חיוך מטופש, קצת בהלם.
אני עומדת מולו בתחתונים
הוא בוהה בי חרמן
ידעתי שלא ידע מה לעשות איתי גם אם אתן לו הזדמנות.
מאז שהגעתי למשרד היה מנסה לפלרטט איתי, אבל הוא לא עניין אותי ולקח צעד אחורה.
עכשיו אולי הוא יספיק כדי להרגיע את החרמנות הזו.
לא
תפסיקי לחשוב שטויות
את יודעת שלא תעשי את זה
אתם גם במשרד וזה ממש לא מתאים יתפסו אתכם
והוא גם לא באמת מושך אותך את סתם חרמנית.
מוותרת על כל הסיפור והולכת לאונן בשירותים
