ראשית אזהרת טריגר, אני מבינה שלחלק מהאנשים לא יהיה נוח עם הסיפור. זה בסדר ואני מפרסמת בכל זאת כי זו הפלטפורמה לזה.
שנית- השראה
ועכשיו לסיפור - חלק ראשון:
ליאור יושב עם חברו אביב שהגיע לארח לו חברה בשמירה. הם כבר חודש במילואים מאז יום שבת ההוא, לא ראו בית. מדליק סיגריה והמואזין נשמע מהמסגד הקרוב, הם מביטים אל האור הירוק כאילו הידע מהיכן מגיע הקול יעשה אותו פחות זר. ''אני מרגיש כאילו מעולם לא השתחררתי'' ליאור משתף ''כאילו זה המשך ישיר של גיל 20 ואני שוב רעב חרמן ועייף כל הזמן''.
אביב מגחך ''כולנו ככה אחי, לא ראיתי את חברה שלי חודש אני משתגע''.
.
נעמי סגורה בחדרה מתוסכלת. היא צופה כל היום בחדשות, הוריה בעבודה ואחיה גוייס למילואים (היא לא דואגת לו, הוא שמור לבטח מול מחשב במרכז הארץ). החברות שלה מעסיקות את עצמן בכל מני התנדבויות שלדעתה אין בהן טעם. אולי תצטרף אליהן רק כי חוסר המעש משגע אותה, אבל היא יודעת שעוד ממתקים זה לא מה שהחיילים צריכים, ובלילה במיטה עולה לה רעיון.
.
למחרת ביציאה מחדר האוכל המאולתר הם רואים התקהלות בחנייה. ''בטח עוד וופלים ותחתונים'' מצהיר ליאור וממשיך ללכת לכיוון המגורים. ''דווקא מתאים לי קינוח'' משיב אביב ונפרד מליאור כשהוא פונה לכיוון החנייה.
אביב מגיע לחנייה ולא מאמין למראה עיניו. תור של חיילים עומדים מחוץ לאוהל מאולתר, הראשונים בתור במכנסיים פתוחים מאוננים בלי בושה ומתוך האוהל נשמעות גניחות. הוא נעמד בתור נחוש לראות את הסצינה בפנים למרות שמרגיש בושה קלה להצטרף למה שהולך שם.
הוא תוהה איך דבר כזה מתקיים לעיני כל במדינת ישראל כשהוא מזהה את הקצין שלו לפניו בתור ומבין שאווירת המלחמה, החשש והחרמנות ניצחו את הערכים והדאגה האופיינית למראית העין.
כשמגיע תורו הוא נכנס ורואה וילון תלוי באמצע האוהל ומתחת לוילון רגליים של בחורה מכופפת על מיטה צרפתית כך שישבנה פונה אליו. ליד המיטה מונחת קערה מלאה קונדומים, בקבוק נוזל סיכה ודלי מגבונים.
הוא ניגש לבחורה ומלטף את ישבנה. היא מניעה אותו מצד לצד בהזמנה. הוא מתכופף מולה ומעביר מגבון לח בעדינות מגבה המיוזע ועד רגליה הפשוקות. הוא מרחם עליה קצת, איך הגיעה לפה, לשמש חור לכל החיילים החרמנים האלה. הוא בטוח שחלקם גם לא כיבדו אותה, השתמשו בה מהר והלכו. נכנסו קשים לאוהל בכוונה לפרוק בתוכה ולצאת. לא מסוגל לדמיין את חברה שלו עושה דבר כזה.
.
נעמי שמחה להיות שם. זה היה רעיון מעולה לתרום מעצמה את מה שהיא ידעה שהם רוצים. היא זוכרת איך האקס שלה היה חוזר מהצבא כמו חיה מורעבת. היא מקווה שחלק מהחיילים האלה שהיו עכשיו בתוכה יגיעו מרוכזים יותר ללחימה בזכותה, וניסתה לא לחשוב על זה אבל גם שכנראה חלקם לא יחזרו והיא סיפקה להם חוויה חיובית אחרונה.
בתוך סבבים של חיילים שנכנסים וכמו מאוננים לתוכה דקות ספורות עד שהם מתחלפים. אף אחד לא עצר להסתכל עליה כמוהו, ההבדלים בינהם הסתכמו בזמן שלקח להם לגמור ובגודל הזין אבל היא מתמקדת בתרומה שלה למלחמה. רצף החדירות היה מאיים וגם התחושה המפחידה הזו שהיא באמת משמשת חור - כפי שרצתה אמנם אבל עדיין - ללא כל התחשבות ברצונה והנאתה לכל החיילים האלה. היא החלה להתעייף כשהחייל ההוא הגיע. המגע העדין שלו והליטוף עם המגבון הרגיעו אותה.
.
אביב ירד על ברכיו והריח אותה. כמה זמן שלא הריח את חברה שלו, מתגעגע. נראה שהגברים לפניו ומגע המגבון השאירו אותה יבשה אבל הוא לא ממהר. היא בחרה לתת לו את המתנה הזו והוא ינצל אותה עד תום. הוא שב ומלטף אותה עם מגבון נקי ורואה את המתח בשרירי רגליה נרפה. לאחר מכן הוא שולח את לשונו לטעום אותה. מתמקד בדגדגן וכשהוא מרגיש שהרטיבות בפיו אינה רק רוקו שלו הוא שולח את לשונו פנימה כמו מלקק מצנצנת דבש. הוא לא יודע אם טעמה טוב כל כך כי היא שונה מנשים שירד להן בעבר או כי הוא רעב כל כך ומתגעגע לחברה שלו או בכלל כי זו עשויה להיות סעודתו האחרונה.
אביב נעמד וחופר בה בשתי אצבעות, אוסף בידו ממיציה ומסכך את איברו. לאחר מכן הוא שולף קונדום מהקערה וחודר אליה באחת. הוא נאנח בהקלה ובבושה גם יחד ומנסה לדחוק את בת זוגו ממחשבותיו. הבחורה אמנם נרגעה והרטיבה אך לא נשמע שהיא נהנית מדי ואביב חושב אם לגמור ולסיים עם זה, לפנות את התור. אבל הוא לא מסוגל, אם כבר עשה את המעשה הזה לפחות יהנה ממנו לפני המשך המלחמה.
.
אביב לוקח את חומר הסיכה המונח ליד המגבונים מרטיב ודוחף את אגודלו לכוכב הקטן שמנסה להתכווץ עליו ומרגיש את הלחץ גדל גם על איברו השקוע בתוכה. הוא שומע גניחות מעבר לוילון ושומר על קצב תנועות האגן שלו בעוד הוא מתחיל להניע את אגודלו ואף מנסה להכניס אצבע נוספת. מעודד מכך שלא נשמעת מחאה הוא מרחיב באצבעותיו ומורח תוספת חומר. כאשר הוא יוצא ממנה ומחליף קונדום הוא שומע אותה עוצרת את נשימתה בציפייה.
.
נעמי התנסתה בעבר במין אנאלי ואף נהנתה מכך אבל באותו יום עצרה כל אחד מהחיילים שניסה לגשת לפתחה האחורי. הם היו כולם כל כך חסרי התחשבות והפחידו אותה. נראה שהחייל הזה יודע מה הוא עושה. היא נהנתה ממגעו ומהתחושה שלו בתוכה. מצחיק כמה מעט הוא עשה וכמה שזה מרגיש כמו דאגה לשלומה בתוך יום שכזה בו שימשה חור בלבד לכל כך הרבה חיילים.
.
אביב מורח חומר גם על הקונדום החדש ומתחיל לדחוק את עצמו לפי הטבעת שטרח להרחיב קודם לכן. הוא מרגיש כמה היא מכווצת עליו ומבין שמי שהיו לפניו בתור כנראה לא טרחו להגיע לשלב כזה בזיון אלא גמרו והלכו. הוא רוצה להרגיע אותה, אין סיבה שתסבול.
''תנשמי'' הוא מזכיר לה ומלטף את גבה שוב במגבון ''בסוף בשביל זה הגעת לפה נכון? רצית שישתמשו בך. רצית לתרום לחיילים פינוק אמיתי. הנה אני מתפנק'' הוא אומר. הוא ממשיך כך והבחורה מרפה לחלוטין ונראה שאף נהנית והוא מתענג על הזיון ההדוק שהיא מספקת לו. הוא משתדל לא להגזים, בסוף היא הגיעה כדי לתת מעצמה עבורם ולא להיות מושפלת, והוא שמח מאוד על שהיא הגיעה.
.
כשהחייל הזה גומר נעמי חשה שהוא מאוכזב שלא גמרה גם היא, על אף שנהנתה איתו יותר מעם כל אלו שעברו בתוכה לפניו. אבל הוא כמובן לא יודע את זה. לפחות הטיפול שלו חיזק אותה ומאפשר לה להישאר שם ולספוג עוד.
