היא אוכלת ארוחת בוקר בסלון כשהטלפון מצלצל ומודיעים לה שעוז - הטכנאי של המזגן - בדרך. הוא נכנס והיא מציעה מים, מגישה סולם ומסתובבת קצת סביבו. ''זה בסדר, תמשיכי עם היום שלך אנחנו נסתדר פה'' אומר הטכנאי בעודו מעביר כלים לעוזר הצעיר שהגיע איתו. היא חוזרת לספה במבוכה קלה ויושבת לאכול. גאי בינתיים בשיחת עבודה בחדר.
חסר להם חלק כלשהו והם עוזבים את הבית, והיא מרוויחה את השקט שלה שוב מה שעוזר קצת לכאב הראש שמתפתח אצלה. גיא מתיישב לצדה על הספה, תוך כדי שיחה מלטף את גופה ומשכיב אותה עם הראש על הברכיים שלו. היא מושכת את היד שלו לכיוון המפשעה והוא מכניס אותה לתוך התחתונים לראות כמה היא רטובה. הוא שולף את הזין שלו ומביט בה. היא מבינה מה מצופה ממנה ושמחה לעזוב את העבודה המשעממת שלה בשביל פעילות צהריים מעניינת בהרבה. היא יורדת לרצפה ומתיישבת על הברכיים בין רגליו, אוספת את השיער ומכניסה אותו לפיה תוך ליקוקים נמרצים.
''מצאנו את החלק אז חזרנו מוקדםם'' עוז מכריז כשהוא נכנס לסלון עם הסולם על כתפו, ונתקע בכניסה כשהוא מבחין במחזה מולו. הוא לא יודע מה להגיד או כיצד להגיב אבל לאחר מספר שניות בהן הוא קפוא במקומו הוא מבין שבעוד גיא הכיר בנוכחותו בחיוך בלבד היא לא מגיבה כלל, אפילו לא בשינוי הקצב בו ראשה עולה ויורד על הזין הקשה שבפיה. מעודד מהתגובה של הזוג - או מהחוסר בה - הוא בוחר להתייחס למצב כאילו הוא תקין לחלוטין. הוא חוזר למשימה שמולו באותה נחישות שמפגינה הבחורה על הרצפה בסלון.
העוזר הצעיר שלו נותר בכניסה מהופנט בזמן שעוז מסיים את העבודה בעצמו. ''מקנא ילד?" מגחך אליו גיא, ''אנחנו אוהבים קנאה'' הוא מתחיל אבל היא מניחה יד על חזהו בסימן ברור שהיא לא מעוניינת לפתח יותר את הסיטואציה. גיא מבין ובמקום להמשיך במשחק הוא רק תופס את השיער שלה וגומר לה בפה כשהוא שומר על קשר עין.
