צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

tag

פירורים

בואו נסכם על חוקי העברית.
גוף ראשון- זו אני. גוף שלישי- זו לא אני.
אם זה סיפור אז זה רק סיפור, זה לא קשור אליי אני רק מנצלת את הבמה כדי לפרסם.
והציורים לא שלי אני רק מעלה מה שאהבתי ומוסיף לפוסט
לפני 4 חודשים. יום ראשון, 7 בדצמבר 2025 בשעה 15:13

איך היא אוהבת לגרום לו להרגיש כמו טינאייג'ר מבוייש. להדליק אותו לנשק אותו בלהט להעמיד לו את הזין ולקחת לו את כל האוויר דווקא כשההורים שלו עומדים לבקר. להשאיר לו שריטה אחת לא מוגזמת אבל ברורה על כל הגב דווקא כשהוא הולך לים עם חברים, לא סימני שיניים או היקי מיני מדי רק שריטה שיכול היה לקבל בכל מקום אחר אבל כולם ישאלו את עצמם והוא לא יגיד כלום.

 

השבוע הוא בבסיס במילואים. מתגעגע אליה מאוד כמובן אבל רגוע סך הכל, בכל זאת הוא גמר איתה בשבת כשהיה בבית. הוא מחכה להודעה ממנה בערב כי עבד קשה עם כולם כל היום. אחד החברים במקלחת ואחד כבר נרדם. בתשע היא עונה סוף־סוף, חזרה מהאפי האוור עם חברה, היא אוהבת לצאת כשהוא לא נמצא כדי לא להרגיש לבד בבית. ''איפה אתה?" היא שואלת, שאלה שהפכה אצלו לטריגר זה מכבר. הוא אוהב להתכתב איתה כשהיא חוזרת הביתה מבוסמת ובמצב רוח שטותי וברור מהשאלה שלה שבא לה לשחק. ''אני במיטה העליונה בחדר'' הוא עונה לה, מצטער על חוסר הפרטיות בבסיס. ''מעניין'' היא עונה ומלחיצה אותו מעט.

 

''איך היה עם נועה?" הוא מנסה לשנות נושא כדי לא להיסחף למשהו שישאיר אותו מתוסכל ללא אפשרויות. הוא מדמיין את החיוך שלה מעבר לקו כשהיא לוקחת את הזמן לפני שהיא עונה. ''שחק איתי קצת'' הוא מקבל הודעה/טיז/הוראה לא ברורה. ''מה לעשות?" הוא שואל בחשש קל. ''תאג'ג' קצת בשבילי'' היא מסבירה. הוא מקבל את גזר הדין ומתחיל לרדת בסולם מהמיטה לכיוון חדר השירותים. הוא יודע שהיא לא תיתן לו לגמור כל כך קרוב לגמירה הקודמת שלו. מבין שהמשחק הזה נועד אך ורק לצורך הבידור שלה, אבל שמח לשעשע אותה תמיד.

 

''לאן נעלמת?" מופיע על המסך והוא ממהר להקליד ''בדרך לשירותים, שנייה..." אבל נעצר באמצע הצעד כשהוא רואה שהיא הגיבה באימוג'י 👎 על ההודעה האחרונה. ''לא לשירותים תישאר במיטה'' היא מבהירה לו. ''אבל, '' הוא מתחיל להקליד ומוחק. לא יודע מה לענות על זה. ''חשבתי שרצית שאגע בעצמי..'' הוא מנסה לברר והיא עונה ''נכון, במיטה''. אולי היא לא הבינה שיש פה עוד אנשים הוא מקווה אבל אז היא מוסיפה ''הם ישנים מאמי, תתכסה בשמיכה ואתה במיטה למעלה אף אחד לא ישים לב''.

 

הוא מסמיק כל כך, הלב דופק בכוח. הוא חוזר למיטה ומתכסה בשמיכה, מכניס יד למכנסיים ולא מעז להזיז אותה בכלל. ''אני מפחד מלכתי'' הוא מנסה והיא עונה ''אני יודעת, זה ממש חמוד''. ''חושך, נכון?" היא מנסה לעזור לו. ''מה כבר יראו? בליטה בשמיכה? אתה רק גוש שחור ברקע'' הוא מתחיל להזיז את היד מעלה מטה ממש לאט אבל הזין שלו מגיב מהר. הדופק הגבוה וההוראה הישירה ממנה עוזרים.

 

''יותר מהר'' מגיעה הודעה כאילו היא שם צופה בו. ''המיטה תחרוק'' הוא מתרץ אבל מגביר מעט את הקצב רק כדי להרגיש כאילו עמד במשימה. ''אוח כן מאמי תחרוק בשבילי'' היא כותבת לו והמשפט הזה מדליק אותו כל כך. איך הוא רוצה לעשות הכל בשבילה. הוא מדמיין אותה בבית נוגעת בעצמה למחשבה עליו שם בבסיס הקר. מרוב ריגוש וכשהוא מנסה לשמור על יציבות מקסימלית הוא מצליח להקליד רק ''כן'' כשהוא מגביר את הקצב רק טיפה ושומע חריקה קלה ראשונה.

 

''תכסה את הראש בשמיכה מאמי. כמו ילד שקורא עם הפנס'' הוא מפסיק לחשוב ומבצע. מה זה משנה רואים רק גוש שחור נכון? ''אתה מכוסה טוב לא לדאוג. אף אחד לא רואה אותך אתה מסתתר. כמו ילד שמגלה אוננות לראשונה. אין פרטיות או זמן טוב. מאוננים איפה ומתי שאפשר.'' היא כותבת הרבה והוא מבין שהיא מתקרבת לשיא שלה. הוא ממשיך לשפשף בקצב הכי מהיר שהוא יכול מבלי לעורר חריקות נוספות מהמיטה. הוא שומע את החייל במיטה למטה מתהפך גורר חריקה קלה מהמיטה ואחריה נשימות עמוקות המצביעות על כך שהוא עוד ישן. ''תחרוק עוד קצת בשבילי'' היא כותבת והוא מנסה להקליט לה חריקה חזקה אחת של המיטה, מת מפחד שאחד מהאחרים יתעורר.

 

''אוח כן אם חבר שלך מתעורר עכשיו הוא רואה שתי בליטות מתחת לשמיכה נכון? אחת של הראש ואחת של הזין? איך הילד החמוד שלי מתחבא ומאונן מולם בחדר'' היא אומרת והוא מבין שהיא גמרה ובוחרת רק להעמיק את ההשפלה שלו עכשיו. ''אני יכול להפסיק עכשיו?" הוא שואל והיא מאשרת אכזבה מסויימת מכך שאף אחד לא התעורר, אבל גם בשמחה על כך כי היא יודעת שהוא היה סובל מזה כנראה מעבר לנחוץ. ''תודה חמוד היה לי כיף. לילה טוב'' היא משחררת אותו ונרדמת משאירה אותו לנסות להוריד את האוהל שהקים שם בחדר.

לפני 10 חודשים. יום שני, 16 ביוני 2025 בשעה 10:59

רש"י מביא משל למה ה' נותן לעמלק לתקוף את בני ישראל במדבר.

 "משל לאדם שהרכיב את בנו על כתיפו ויצא לדרך, הי' אותו הבן רואה חפץ, ואומר, אבא, טול חפץ זה ותן לי, והוא נותן לו, וכן שני' וכן שלישית. פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן, ראית את אבא, אמר לו אביו, אינך יודע היכן אני? השליכו מעליו, ובא הכלב ונשכו" (יז, ח).

ה' לא שולח את עמלק כעונש. הוא רק מתקן את המצב — מחזיר את הבן למצבו הבסיסי, כי מרוב שנוח לו, שכח מי נושא אותו.

.

הזכרתי בשיחה כמה הייתי קלה לשכנוע עד עכשיו. איך כשביקש קיבל כל מה שרצה. הוא טען שאני דווקא קשוחה ולא ריחמתי עליו בכלל. "אין הכרת תודה בבית הזה," אמרתי — והמשכתי הלאה.
הכנסתי אותו למוד, נתתי לו להתחיל לאונן. כשהתקרב לשיא — עצרתי אותו. כמובן שהוא התחיל להתחנן. בבקשה, ולמה, וכולי.

אני רק הסברתי,
פעם שעברה ביקשת לגמור בדיוק במצב הזה. אני הייתי נחמדה והרשיתי לך. אבל לא הערכת את זה. אז עכשיו החזרתי אותך למצב הקודם — זה הכול. אין פה עונש, רק תיקון קל.
היית חרמן, מתחנן ונזקק וקיבלת את מבוקשך, נרגעת והתחצפת — אז חזרת אחורה. אולי ככה תלמד.
זה כי אתה חושב שאני תמיד אוותר. אולי אתה צריך להתרגל קצת שאני לא.

מעניין מה רש"י היה חושב על השימוש במשל שלו.

 

 

'בבא' של שי צ'רקא:

לפני 10 חודשים. יום שבת, 14 ביוני 2025 בשעה 9:05

 

אני עושה לו ביד כבר הרבה זמן, כל פעם מפסיקה כשנראה לי שהוא מתרגש מדי אבל מתחילה שוב כשהוא נרגע. אני אפילו לא יודעת למה, פשוט היינו במיטה ובא לי לגעת בו, ואז לא בא לי. וזה נהיה לופ כזה שגיליתי שכיף לי. 

פתאום כנראה שיניתי קצב או עשיתי תנועה קצת שונה כי הוא מגיב אחרת, אני רואה על הפנים שלו ומרגישה את זה ביד שלי. אני מתקרבת אליו ולוחשת ''כן? ככה?" והוא מגיב קצת בלחץ ''לא, לא, אני אגמור'' אני משחררת מיד ומתחילה לצחוק. ''אה, אתה לא רוצה לגמור? אני שמחה לשמוע, כי גם אני לא רוצה שתגמור'' 

הוא מסתכל עליי מבולבל, מבין מה הוא אמר. מנסה להסביר שהוא כן רוצה אבל לא ככה, או שרק רצה להזהיר אותי, להבהיר לי את המצב.... כל ההסברים לא עוזרים כמובן. 

''אני נותנת לך בדיוק מה שביקשת''

כי כזו אני, מתחשבת.