רש"י מביא משל למה ה' נותן לעמלק לתקוף את בני ישראל במדבר.
"משל לאדם שהרכיב את בנו על כתיפו ויצא לדרך, הי' אותו הבן רואה חפץ, ואומר, אבא, טול חפץ זה ותן לי, והוא נותן לו, וכן שני' וכן שלישית. פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן, ראית את אבא, אמר לו אביו, אינך יודע היכן אני? השליכו מעליו, ובא הכלב ונשכו" (יז, ח).
ה' לא שולח את עמלק כעונש. הוא רק מתקן את המצב — מחזיר את הבן למצבו הבסיסי, כי מרוב שנוח לו, שכח מי נושא אותו.
.
הזכרתי בשיחה כמה הייתי קלה לשכנוע עד עכשיו. איך כשביקש קיבל כל מה שרצה. הוא טען שאני דווקא קשוחה ולא ריחמתי עליו בכלל. "אין הכרת תודה בבית הזה," אמרתי — והמשכתי הלאה.
הכנסתי אותו למוד, נתתי לו להתחיל לאונן. כשהתקרב לשיא — עצרתי אותו. כמובן שהוא התחיל להתחנן. בבקשה, ולמה, וכולי.
אני רק הסברתי,
פעם שעברה ביקשת לגמור בדיוק במצב הזה. אני הייתי נחמדה והרשיתי לך. אבל לא הערכת את זה. אז עכשיו החזרתי אותך למצב הקודם — זה הכול. אין פה עונש, רק תיקון קל.
היית חרמן, מתחנן ונזקק וקיבלת את מבוקשך, נרגעת והתחצפת — אז חזרת אחורה. אולי ככה תלמד.
זה כי אתה חושב שאני תמיד אוותר. אולי אתה צריך להתרגל קצת שאני לא.
מעניין מה רש"י היה חושב על השימוש במשל שלו.
'בבא' של שי צ'רקא: