האות הלבנה

בוכה לי עם האלבום הזה

כואב לי כל כך

הבדידות מורגשת עד מאוד.

אני עובד עבודה פיזית,

אני מרים שקי אדמה,גורף, שותל, מחבר צינורות.

אני מזיע, כמה שאני מזיע ומלוכלך, לכלוך של אדמה, אדמה יבשה, אדמה רטובה ולחה, אדמה שנדבקת לנעליים ומחרצת את כפות ידיי.

הכובע, המים והשטיפות פנים אינם עוזרים ככ עם החום, 

חם לי, חם לי גם במחשבותיי, אני מדמיין וחושק שאפגוש מבט של חשק, מבט של זימה נעימה.

עם כל האדמה והזיעה, את תראי ותפגשי את המבט, ותביני ותחשקי, רק תביטי בי ואדע זאת.

א ח כ ה  ל ך 

אני מאמין.

השמש מפנה אבנים ( ישראל אלירז)

אני רק מניח.

שכחתי מגע אוהב 

שכחתי את השיחות,את המבטים ללא מילים.

שכחתי ריח אחר,ריח של אהבה ריח של תשוקה נכונה ומדויקת.

נאחז באמונה שאת הינך,עוברת כמוני את המסע הזה ונאחזת באמונה שלמה.

שניפגש

שנדע

שנבכה מניגון חסידי ונתענג על מגע של אמת.

שנקבל את עצמנו ואותך, שלא אשפוט ולא ארגיש ששופטים אותי.

שנדבר רטט, פעימת הגוף ופעימת הנפש.

ישראל אלירז 

( קינרס סורי )

הטבע מרפא אותי.

הריח מעורר בי.

הרוח נוגעת ומזכירה לי כמה אהבה יש בי.

אז למדתי בחודשים האחרונים מעט יותר על אהבה עצמית.

למדתי שלעיתים כדאי להתבונן בכנות מוחלטת על הבחירות שלי, ולדעת את עצמי ולהתמודד ולא למצוא פורקן או בריחה.

למדתי לעצור שנייה ולקחת נשימה ולחשוב בבהירות

האם אני רוצה לשלם את המחיר הזה? להזכר בריקון ולא במילוי, ברגע אחרי, בכאב הפיזי, ופי כמה וכמה בכאב הלב שלי, בתחושת גועל ובדידות נוראית.

אני מתגעגע, כן

אני רוצה להרגיש שוב את תחושת הפעימה, כמובן 

אך 

אני רוצה זאת בחברה בריאה, חברה עצמית שלי וחברת האדם מולי.

ברונו- חבר נפש כבר לפחות 12 שנים :)

ערפלתי את עצמי, לא יכול להיות כאן נוכח ביום שכזה.

ממלא את מחשבותיי ברצון להיות משומש , ברצון לספק 

אותך, כן את.

היכן את?