חוג של קריאה

( ישראל אלירז)

מתי אשבר?

מתי אפתח?

מתי פשוט אכנע לחשקים

ואתחיל לחנוך את

כל הצעצועים החדשים?

( ישראל אלירז)

אני לומד וחוקר בתקופה האחרונה המון על הרגלים,

על שינוי הרגלים.

על הטמעת הרגלים נכונים ומדויקים לי.

אחרי אינספור נפילות וחזרה על הרגלים שמזיקים לי, למדתי שאחד הדברים הכי חשובים זה,

להכיר מה גורם לי להגיע להרגל כזה או אחר, 

ההכרה הזו רחבה , וצריך לדייק, 

מה אני מרגיש לפני שאני חוזר על ההרגל, היכן זה קורה, באיזו שעה, יום, מצב רוח, אחרי מה , לפני מה 

למדתי 

שיום שישי בשעה הזו- זהו זמן שבו אני מרגיש ש

עבדתי המון כל השבוע ומגיע לי

אני לבד ללא הילדה בסופ״ש - אני צריך 

אני בודד וממש בא לי למלא את החלל 

ואני מדבר על החלל הנפשי וכמובן אני לא יכול לסיים את זה ללא החלל הפיזי

שעדיין פועם, עדיין מבקש לינוק, להתכווץ, למלא ולהתמלא 

איך אנו ממלאים את כל החורים הללו?

השתמשתי היום עם ביתי במכתש ועלי

קטפנו לבנדר רפואי

מוללנו עלי אקליפטוס 

בישלנו קדרת ירקות ושורשים, המון שורשים.

קראנו שיר 

ראינו ברקים

נבהלנו מרעמים

ובעיקר הייתי בהודיה.

החזרה להתחלה, לדברים הפשוטים והחשובים בחיים.

ביהדות כותבים שמי שאומר דבר בשם אומרו… מביא גאולה לעולם

איני מתיימר להביא גאולה לעולם

אך

אביתר בנאי - הזכיר זאת כמה פעמים

״ האור ישנו אלא מן החושך״

ואני חווה זאת ומשנן זאת

יום יום, לעיתים איני מאמין בזה, ובא לי לצעוק שהחושך קיים ללא האור, שהחושך קיים בזכות עצמו, ואינו תלוי בשום אור , וכואב לי, כואב לי עד מאוד, 

כאב של אובדן, כאב של לב שבור , כאב של חוסר סיפוק, כאב של חשקים שאיני יודע לדייקם,

אך

תמיד האור צץ, לעיתים זאת

קרן כה קטנה , אור חלש , אור שכמעט נראה כמו החושך

אך

זה אור

ואני בוחר להאמין

אני בוחר לחיות

לפחות, להיום

כמה רעש יש בתוכי.